ג וַיָּ֤קָם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָ֑ה וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אֳנִיָּ֣ה ׀ בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ וַיִּתֵּ֨ן שְׂכָרָ֜הּ וַיֵּ֤רֶד בָּהּ֙ לָב֤וֹא עִמָּהֶם֙ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָֽה׃ ד וַֽיהוָ֗ה הֵטִ֤יל רֽוּחַ־גְּדוֹלָה֙ אֶל־הַיָּ֔ם וַיְהִ֥י סַֽעַר־גָּד֖וֹל בַּיָּ֑ם וְהָ֣אֳנִיָּ֔ה חִשְּׁבָ֖ה לְהִשָּׁבֵֽר׃
֍ ֍ ֍
(ג) וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה – לארץ ספרד, ובריחתו לא היתה מאת ה', שהרי מלא כל הארץ כבודו ואין אפשרות לברוח ממנו, אלא ברח מִלִּפְנֵי ה' – מהדביקות בה' ומהשראת השכינה שהיתה לו בארץ ישראל, ורצה לברוח לחוץ לארץ, ששם אין השראת השכינה, ומשם לא ישלחנו ה' להתנבא ליושבי נינוה. וַיֵּרֶד יָפוֹ אל הנמל [ולא ברח דרך המדבר, כיון שנביא שכבר התנבא פעם אחת בארץ ישראל יכול לקבל נבואה במדבר, אבל בים חשב שלא תבוא אליו נבואה, גם מפני שלא תהיה דעתו מיושבת עליו מצער הנסיעה באניה, וגם מפני עובדי האלילים שיהיו עמו באניה], וַיִּמְצָא אֳנִיָּה אשר בָּאָה עתה מארץ תַרְשִׁישׁ, והגם שבדרך כלל אין האניה מפליגה בחזרה באותו יום שבאה, אלא ממתינים עד שיתאספו נוסעים רבים שישלמו את שכרה, אבל יונה לא רצה להתעכב כלל, וגם לא רצה שיהיו נוסעים רבים על האניה כיון שידע שיתכן שיבואו לידי סכנה מחמתו, וַיִּתֵּן את כל שְׂכָרָהּ, כד שיפליגו מיד, וַיֵּרֶד בָּהּ, לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה ולברוח מִלִּפְנֵי ה'.
(ד) וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם, והיה ניכר שהדבר נעשה בהשגחת ה', כי לא היתה זו תקופה שיש בה סערות כלל, וגם שאר האניות הפליגו כרגיל, ורק סביב האניה הזו היתה רוח חזקה, וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם, וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר – מחמת הרוח החזקה עמדו להישבר עמודי האניה שֶׁהַמִפְרָשִׂים מחוברים אליהם, ועל ידי זה לא יוכלו להוליך את האניה [אבל האניה עצמה אינה יכולה להישבר בלב ים, אלא רק לטבוע].
