ג) העלה שאור או דבש בפני עצמן למזבח, לשם עצים – בתורת עצים להדלקה על גבי המזבח, פטור, שנאמר 'ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח', ויש ללמוד מכך ש'לריח ניחוח' אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשם עצים. אפילו הקטיר דבר שאינו ראוי להקטרה, כגון קרבנות וכדומה, וכמו שיבואר להלן, והקטיר זאת בדבש או בשאור, הואיל והוא מן הקרבן, לוקה.
ד) כיצד הוא דין זה, המעלה על המזבח מבשר חטא ואשם, או מבשר קדשים קלים, או משיירי המנחות, או ממותר העומר, או מחטאת העוף, או מלחם הפנים ושתי הלחם, או מלוג שמן של מצורע, המעלה כזית מאחת מאלו בחמץ או בדבש, בין למזבח בין לכבש, לוקה, ואף על פי שאין כל הדברים האלו ראויין להקטרה, הואיל והן קרויין 'קרבן', חייב עליהן, שנאמר לגבי שאור ודבש 'קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח' וגו'.
