יא אוֹ־חֹ֥שֶׁךְ לֹֽא־תִרְאֶ֑ה וְֽשִׁפְעַת־מַ֥יִם תְּכַסֶּֽךָּ׃ יב הֲֽלֹא־אֱ֭לוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם וּרְאֵ֤ה רֹ֖אשׁ כּֽוֹכָבִ֣ים כִּי־רָֽמּוּ׃ יג וְֽ֭אָמַרְתָּ מַה־יָּ֣דַֽע אֵ֑ל הַבְעַ֖ד עֲרָפֶ֣ל יִשְׁפּֽוֹט׃
֍ ֍ ֍
(יא) ומתוך שאין ה' מעניש מיד את הרשעים, נותן הוא לך מקום לטעות, אוֹ חֹשֶׁךְ לֹא תִרְאֶה – כשם שאינך רואה את הדברים בחשיכה, וְשִׁפְעַת מַיִם תְּכַסֶּךָּ – וכן כאשר יש מים המפסיקים בינך לבין הדבר אינך רואה אותו, תטעה ותחשוב שגם ראיית ה' וידיעתו אינן מוחלטות, וניתן להסתיר ממנו דברים.
(יב) ולכן תחשוב בדעתך ותאמר, הֲלֹא אֱלוֹהַּ נמצא בגֹּבַהּ שָׁמָיִם, וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמּוּ – ואפילו הכוכבים הראשונים, הקרובים לארץ, הרי הם גבוהים ורמים מאד מהארץ, וכל שכן ה' הנמצא למעלה מהם, שהוא רחוק מאד מהארץ.
(יג) וְאָמַרְתָּ בליבך, מַה יָּדַע אֵל מהנעשה בארץ, והרי הוא רחוק מרחק רב מן הארץ השפלה, הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט – והרי יש ערפל גדול במרחק הרב הזה שבין שמי השמים העליונים, ועד הארץ התחתונה, ואם כן איך ישפוט ה' ממקומו העליון את הנעשה בארץ.
