י וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אַתָּ֥ה חַ֨סְתָּ֙ עַל־הַקִּ֣יקָי֔וֹן אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־עָמַ֥לְתָּ בּ֖וֹ וְלֹ֣א גִדַּלְתּ֑וֹ שֶׁבִּן־לַ֥יְלָה הָיָ֖ה וּבִן־לַ֥יְלָה אָבָֽד׃ יא וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א אָח֔וּס עַל־נִֽינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־בָּ֡הּ הַרְבֵּה֩ מִֽשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֨ה רִבּ֜וֹ אָדָ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדַע֙ בֵּין־יְמִינ֣וֹ לִשְׂמֹאל֔וֹ וּבְהֵמָ֖ה רַבָּֽה׃
֍ ֍ ֍
(י) וַיֹּאמֶר ה' אל יונה, אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן, רק מחמת שהיתה לך תועלת ממנו, אבל לא מחמת דברים אחרים, אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ – שהרי לא עמלת לגדלו, שדרך העמל לחוס על עמלו, וגם אין לו ערך גדול ונצחי מצד עצמו, שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה, וּבִן לַיְלָה אָבָד.
(יא) וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה, שהם מעשי ידי, וזהו גם דבר חשוב מצד עצמו, שהרי זו הָעִיר הַגְּדוֹלָה, ואמנם יש בה הרבה בני אדם שעובדים עבודה זרה וראויים לעונש, אבל מלבדם, אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ [-מאה ועשרים אלף] אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ – שאין להם דעת להבחין בין עבודת ה', שהיא העבודה הראויה, לבין עבודה זרה הגרועה, ואין להעניש אותם על חסרון ידיעתם, וּבְהֵמָה רַבָּה, אשר גם אם האדם חטא הרי הבהמה לא חטאה.
ובדברים אלו קיבל יונה גם תשובה על שאלתו, מדוע נגזר על ישראל לקבל עונשם מיד אשור, והרי גם אנשי אשור עובדים עבודה זרה, ורמז לו בזה הקדוש ברוך הוא שישראל אשר קיבלו את התורה, ולמדו להבחין בין עבודת ה' לבין עבודת אלילים, ראויים יותר להענש על כך שסרו מלפני ה' לעבוד עבודה זרה, לעומת הגויים שלא למדו להבחין בין טוב לרע, ואינם נענשים על כך.
