א דְּבַר־יְהוָ֣ה ׀ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל־מִיכָה֙ הַמֹּ֣רַשְׁתִּ֔י בִּימֵ֥י יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁר־חָזָ֥ה עַל־שֹֽׁמְר֖וֹן וִירֽוּשָׁלִָֽם׃ ב שִׁמְעוּ֙ עַמִּ֣ים כֻּלָּ֔ם הַקְשִׁ֖יבִי אֶ֣רֶץ וּמְלֹאָ֑הּ וִיהִי֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֤ה בָּכֶם֙ לְעֵ֔ד אֲדֹנָ֖י מֵֽהֵיכַ֥ל קָדְשֽׁוֹ׃ ג כִּֽי־הִנֵּ֥ה יְהוָ֖ה יֹצֵ֣א מִמְּקוֹמ֑וֹ וְיָרַ֥ד וְדָרַ֖ךְ עַל־בָּ֥מֳתֵי אָֽרֶץ׃ ד וְנָמַ֤סּוּ הֶֽהָרִים֙ תַּחְתָּ֔יו וְהָֽעֲמָקִ֖ים יִתְבַּקָּ֑עוּ כַּדּוֹנַג֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ כְּמַ֖יִם מֻגָּרִ֥ים בְּמוֹרָֽד׃
֍ ֍ ֍
(א) דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי, בִּימֵי יוֹתָם, אָחָז, יְחִזְקִיָּה, מַלְכֵי יְהוּדָה. אֲשֶׁר חָזָה עַל שֹׁמְרוֹן בירת מלכות ישראל ועשרת השבטים, וִירוּשָׁלִָם, בירת מלכות יהודה.
(ב) שִׁמְעוּ עַמִּים – שבטי ישראל כֻּלָּם, הַקְשִׁיבִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, כי הרעה העתידה לבוא תתפשט על פני כל הארץ, וִיהִי אֲדֹנָי אֱלֹהִים בָּכֶם לְעֵד, כי הוא המתרה בכם, אֲדֹנָי מתרה בכם מֵהֵיכַל קָדְשׁוֹ, לפני שיצא, כביכול, מהיכל קדשו לשפוט אל הארץ.
(ג) כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ, וזה משל לזמן שבו ה' מעניש בעונש של השגחה פרטית לרעה, שאינו מכה על ידי שליח אלא בעצמו, וְיָרַד וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ – ברדתו מן השמים לארץ, הרי הוא כביכול דורך תחילה על ה'במות' שבארץ, שהם ההרים הגבוהים.
(ד) וְנָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו, וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ, וחוזר ומבאר, כי ההרים יימסו כַּדּוֹנַג הנמס מִפְּנֵי הָאֵשׁ, והעמקים יתבקעו בכך שיהפכו מדבר מוצק וקשה לדבר רך ונוזל, כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמוֹרָד [-הנשפכים במקום מדרון].
