ה בְּפֶ֤שַׁע יַֽעֲקֹב֙ כָּל־זֹ֔את וּבְחַטֹּ֖אות בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל מִֽי־פֶ֣שַׁע יַֽעֲקֹ֗ב הֲלוֹא֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וּמִי֙ בָּמ֣וֹת יְהוּדָ֔ה הֲל֖וֹא יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ ו וְשַׂמְתִּ֥י שֹֽׁמְר֛וֹן לְעִ֥י הַשָּׂדֶ֖ה לְמַטָּ֣עֵי כָ֑רֶם וְהִגַּרְתִּ֤י לַגַּי֙ אֲבָנֶ֔יהָ וִֽיסֹדֶ֖יהָ אֲגַלֶּֽה׃
֍ ֍ ֍
(ה) בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל זֹאת – וכל הרעה הזו תבוא מחמת פשעיהם של עשרת השבטים, שהם מרדו בה' במזיד, לעבוד עבודה זרה [ושם 'יעקב' זהו כינוי להמון העם הפשוטים], וּבְחַטֹּאות בֵּית יִשְׂרָאֵל – ומחמת חטאיהם של יהודה ובנימין, שאמנם לא מרדו בה' לעבוד עבודה זרה במזיד, אך חטאו מחמת תאוה, או בשגגה, כגון שהיו מקריבים בבמות לשם ה', אך היה בכך חטא, כיון שלאחר שנבנה בית המקדש נאסר להקריב בבמות [ושם 'ישראל' הוא כינוי לחשובים שבעם, והם שבטי יהודה ובנימין שהיו חשובים לעומת עשרת השבטים], ומפרש את דבריו, מִי הוא הגורם לפֶשַׁע יַעֲקֹב, הֲלוֹא זו שֹׁמְרוֹן בירת מלכות ישראל, שמלכיהם הם שהקימו את עגלי הזהב לעבודה זרה והסיתו את העם לעובדם, וּמִי בָּמוֹת יְהוּדָה – ומי הוא שגרם לבני יהודה ובנימין לחטוא בהקרבת קרבנות בבמות יחיד, שהיו אסורות באותו זמן, הֲלוֹא יְרוּשָׁלִָם, בירת מלכות יהודה, שמלכיהם לא ביטלו את במות היחיד [עד זמנו של חזקיהו המלך, שביטל את הבמות מכל מלכותו].
(ו) ולאחר שאמר (פסוק ב) שה' מתרה בהם, והוא יהיה להם לעד, מפרש מה היא ההתראה, וְשַׂמְתִּי את העיר שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה – עיי חרבות, כשדה, כיון שכל הבתים שבה ייחרבו וייעשו לגלי מפולת, ולאחר מכן תהיה שומרון לְמַטָּעֵי כָרֶם, וכשיבואו לנטוע שם את הכרמים יסקלו משם את אבני המפולת של הבתים, וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ – יושלכו אבניה לגיא, כי העיר שומרון היתה בראש ההר, ישליכו את אבניה במדרון אל הגיא, וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה – יחפרו ויוציאו אפילו את אבני היסודות של בתי שומרון, כדי שיוכלו לנטוע שם כרמים.
