ז וְכָל־פְּסִילֶ֣יהָ יֻכַּ֗תּוּ וְכָל־אֶתְנַנֶּ֨יהָ֙ יִשָּֽׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ וְכָל־עֲצַבֶּ֖יהָ אָשִׂ֣ים שְׁמָמָ֑ה כִּ֠י מֵֽאֶתְנַ֤ן זוֹנָה֙ קִבָּ֔צָה וְעַד־אֶתְנַ֥ן זוֹנָ֖ה יָשֽׁוּבוּ׃ ח עַל־זֹאת֙ אֶסְפְּדָ֣ה וְאֵילִ֔ילָה אֵֽילְכָ֥ה שׁוֹלָ֖ל וְעָר֑וֹם אֶֽעֱשֶׂ֤ה מִסְפֵּד֙ כַּתַּנִּ֔ים וְאֵ֖בֶל כִּבְנ֥וֹת יַֽעֲנָֽה׃ ט כִּ֥י אֲנוּשָׁ֖ה מַכּוֹתֶ֑יהָ כִּי־בָ֨אָה֙ עַד־יְהוּדָ֔ה נָגַ֛ע עַד־שַׁ֥עַר עַמִּ֖י עַד־יְרֽוּשָׁלִָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ז) וְכָל פְּסִילֶיהָ, שהם היו בעיני עובדיהם בעלי כוחות עליונים, יֻכַּתּוּ – יכתתו וישברו, וְכָל אֶתְנַנֶּיהָ – המתנות שהיו נותנים לפסלים, יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ. וְכָל עֲצַבֶּיהָ, שהם היו בעיני עובדיהם ככוחות במדרגה נמוכה יותר, העושים את ציווי הפסילים, אָשִׂים שְׁמָמָה, כי לאחר שיוכו הפסילים ממילא יהיו העצבים שתחתיהם שוממים. כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה – כיון ששומרון קיבתה את עושרה מהמתנות שניתנו לעבודה זרה, והיו מיחסים את הצלחתם לעבודה זרה, וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ, כי יטול אותם מלך אשור לעצמו, וכאילו העבודה זרה שלו נותנת לו את כל העושר שקיבצה שומרון על ידי העבודה זרה שלה. וכיון שהיתה מלכות שומרון עובדת עבודה זרה, אין הנביא מצטער על חורבנה.
(ח) אך עַל זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה [-איילל], אֵילְכָה שׁוֹלָל – אלך כמו אדם משוגע, וְעָרוֹם – וכאיש שמחמת שגעונו ילך ללא בגדים, אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים, המייללים תמיד, וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה, שקולם נשמע כקול נהי ומספד.
(ט) והמספד והצער יהיו על כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ – על כך שהמכות שהוכתה שומרון נהיו כמחלה המדבקת את סובביה, כִּי בָאָה מכה זו עַד יְהוּדָה, נָגַע עַד שַׁעַר עַמִּי, עַד יְרוּשָׁלִָם, כי גם הם הוכו ונענשו, הגם שבאותו זמן לא עבדו במלכות יהודה עבודה זרה, והיתה עבודתם רק לשם ה'.
