כב וַיֵּ֨לֶךְ חִלְקִיָּ֜הוּ וַֽאֲשֶׁ֣ר הַמֶּ֗לֶךְ אֶל־חֻלְדָּ֨ה הַנְּבִיאָ֜ה אֵ֣שֶׁת ׀ שַׁלֻּ֣ם בֶּן־תָּקְהַ֗ת בֶּן־חַסְרָה֙ שׁוֹמֵ֣ר הַבְּגָדִ֔ים וְהִ֛יא יוֹשֶׁ֥בֶת בִּירֽוּשָׁלִַ֖ם בַּמִּשְׁנֶ֑ה וַיְדַבְּר֥וּ אֵלֶ֖יהָ כָּזֹֽאת׃ כג וַתֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִמְר֣וּ לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃ כד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה עַל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְעַל־יֽוֹשְׁבָ֑יו אֵ֤ת כָּל־הָֽאָלוֹת֙ הַכְּתוּב֣וֹת עַל־הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֣ר קָֽרְא֔וּ לִפְנֵ֖י מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ כה תַּ֣חַת ׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵֽאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֨עַן֙ הַכְעִיסֵ֔נִי בְּכֹ֖ל מַֽעֲשֵׂ֣י יְדֵיהֶ֑ם וְתִתַּ֧ךְ חֲמָתִ֛י בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃כו וְאֶל־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה הַשֹּׁלֵ֤חַ אֶתְכֶם֙ לִדְר֣וֹשׁ בַּֽיהוָ֔ה כֹּ֥ה תֹֽאמְר֖וּ אֵלָ֑יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמָֽעְתָּ׃ כז יַ֠עַן רַךְ־לְבָ֨בְךָ֜ וַתִּכָּנַ֣ע ׀ מִלִּפְנֵ֣י אֱלֹהִ֗ים בְּשָׁמְעֲךָ֤ אֶת־דְּבָרָיו֙ עַל־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ וְעַל־יֹ֣שְׁבָ֔יו וַתִּכָּנַ֣ע לְפָנַ֔י וַתִּקְרַ֥ע אֶת־בְּגָדֶ֖יךָ וַתֵּ֣בְךְּ לְפָנָ֑י וְגַם־אֲנִ֥י שָׁמַ֖עְתִּי נְאֻם־יְהוָֽה׃כח הִנְנִ֨י אֹֽסִפְךָ֜ אֶל־אֲבֹתֶ֗יךָ וְנֶֽאֱסַפְתָּ֣ אֶל־קִבְרוֹתֶיךָ֮ בְּשָׁלוֹם֒ וְלֹֽא־תִרְאֶ֣ינָה עֵינֶ֔יךָ בְּכֹל֙ הָֽרָעָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י מֵבִ֛יא עַל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְעַל־יֹֽשְׁבָ֑יו וַיָּשִׁ֥יבוּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ דָּבָֽר׃
֍ ֍ ֍
(כב) וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ, וַאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ – ושאר השרים אשר שלח המלך, אֶל חֻלְדָּההַנְּבִיאָה, אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תָּקְהַת בֶּן חַסְרָה, שׁוֹמֵר הַבְּגָדִים, וְהִיא יוֹשֶׁבֶתבִּירוּשָׁלִַם, בַּמִּשְׁנֶה – בין שתי החומות, וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ כָּזֹאת – אמרו לה את שאירע, שמצאו את ספר התורה של משה רבינו גלול בפרשת התוכחה.
(כג) וַתֹּאמֶר לָהֶם, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶםאֵלָי, והוא יאשיהו מלך יהודה.
(כד) כֹּה אָמַר ה', אכן מה שמצאו את ספר התורה גלול בפרשת התוכחה לא היה במקרה, אלא כי באמת הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יוֹשְׁבָיו, אֵתכָּל הָאָלוֹת הַכְּתוּבוֹת עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרְאוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ יְהוּדָה.
(כה) תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂייְדֵיהֶם, וְתִתַּךְ חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְלֹא תִכְבֶּה.
(כו) וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה עצמו, הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרוֹשׁ בַּה', כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו, כֹּהאָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ – אף על פי שעל ירושלים ויושביה נגזרה הגזירה אשר שמעת.
(כז) מכל מקום אתה לא תהיה בכלל הגזירה, יַעַן רַךְ לְבָבְךָ, וַתִּכָּנַע מִלִּפְנֵיאֱלֹהִים בְּשָׁמְעֲךָ אֶת דְּבָרָיו עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו, וַתִּכָּנַע לְפָנַי, וַתִּקְרַע אֶתבְּגָדֶיךָ, וַתֵּבְךְּ לְפָנָי, וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, נְאֻם ה'.
(כח) הִנְנִי אֹסִפְךָ אֶל אֲבֹתֶיךָ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרוֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, ואף שנהרג במלחמה, תיחשב מיתתו 'בשלום', כיון שיהרג קודם שיתקיימו כל הקללות, וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו.וַיָּשִׁיבוּ שלוחי המלך אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר, כנבואה שאמרה להם חולדה הנביאה.
