כא לְמַלֹּ֤אות דְּבַר־יְהוָה֙ בְּפִ֣י יִרְמְיָ֔הוּ עַד־רָֽצְתָ֥ה הָאָ֖רֶץ אֶת־שַׁבְּתוֹתֶ֑יהָ כָּל־יְמֵ֤י הָשַּׁמָּה֙ שָׁבָ֔תָה לְמַלֹּ֖אות שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃ כב וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֨וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהוָ֖ה בְּפִ֣י יִרְמְיָ֑הוּ הֵעִ֣יר יְהוָ֗ה אֶת־ר֨וּחַ֙ כּ֣וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר׃ כג כֹּֽה־אָמַ֞ר כּ֣וֹרֶשׁ ׀ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֗ס כָּל־מַמְלְכ֤וֹת הָאָ֨רֶץ֙ נָ֣תַן לִ֗י יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירֽוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּֽיהוּדָ֑ה מִֽי־בָכֶ֣ם מִכָּל־עַמּ֗וֹ יְהוָ֧ה אֱלֹהָ֛יו עִמּ֖וֹ וְיָֽעַל׃
֍ ֍ ֍
(כא) וזמן הגלות נמשך לפי שתי חשבונות, א. לְמַלֹּאות דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ – כאשר כלה הזמן שהועיד ה' בנבואתו לירמיה, שתחרב בבל לאחר שבעים שנות מלכות, ובאותו זמן שתחרב בבל יפקוד ה' את עמו, אך עדיין לא היתה זו פקידה וגאולה שלימה, מחמת החשבון השני, ב. עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶתשַׁבְּתוֹתֶיהָ – עד שתהיה ארץ ישראל חריבה שבעים שנה, כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה – כל ימי שממתה שגלו ישראל מעליה שָׁבָתָה, ומאחר שהבית נחרב רק שמונה עשרה שנה לאחר תחילת מלכות בבל, לכן גם לא נשלם הבנין באותו זמן שהתחילה הפקידה הראשונה, אלא התבטל והתעכב הדבר עד שעברו שמונה עשרה שנה נוספות, כדי לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה של שביתת הארץ מעבודה.
(כב) וּבִשְׁנַת אַחַת – בשנה הראשונה לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, שהיה זה זמן הפקידה הראשונה, כיון שאותה שנה היתה לִכְלוֹת דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ – לאחר שכלו אותם שבעים שנה של מלכות בבל, שאמר ה' לירמיהו שבאותו זמן תהיה הפקידה הראשונה, הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ,וְגַם כתב כן בְּמִכְתָּב, כי בדתי פרס לא היה ניתן לבטל כתב שנכתב בשם המלך,לֵאמֹר.
(כג) כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם,ובכך הודה שיש אלהים בשמים המושל על הכל, וחשב שהנהגת הארץ ניתנה בידו, מאחר והוא מולך על כל הארצות [ולכן קרא לה' רק 'אלהי השמים'],וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וכיון שבנין הבית יכול להיעשות רק על ידי ישראל, לכן פנה כורש במכתבו לכל האומות, ואמר להם,מִי בָכֶם שיש בארצו מִכָּל עַמּוֹ, צריך הוא לשלוח את היהודים שבארצו לירושלים, ויהי ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ – עם היהודי אשר בארצו, וְיָעַל – יעלה לירושלים, לבנות את בית המקדש.
