א) לא כל דבר שאינו פסול לקרבן, מביא אותו האדם לכתחילה, כיצד, היה חייב בקרבן עולה, לא יביא שה כחוש וכעור, ויאמר הרי אין בו מום. ועל זה נאמר במלאכי 'וְאָרוּר נוֹכֵל וגו' וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר [-איל הגון] וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַה', כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר ה' צְבָאוֹת, וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם', אלא כל שיביא האדם לקרבן, יביא מן המובחר שיש לו.
ב) וכך היו עושין בזמן המקדש, מביאין אילים ממואב, שהם אילים משובחים ביותר. ומביאין כבשים שגביהן רחבים, מחברון. ומביאין עגלים מן השרון. וגוזלות מהר המלך. ומביאין יין מקרחיין והלוטיין. וסולת ממקומות ששמם מכמש ויוחנה. ומביאין שמן מתקוע, כל מין ומין מהמקום המשובח ביותר שלו.
