ג) כל העצים החדשים, כשרים למערכה [אך עצים שכבר השתמשו בהם לכלים, אף שחזרו ופירקו את הכלים, פסולים]. ומכל מקום לא היו מביאין [-לא היו נוהגים להביא] משל עצי זית ולא משל עצי גפן, משום ישוב ארץ ישראל. ובאלו עצים היו רגילין להשתמש בבית המקדש, במורביות [-בענפים גדולים] של תאנה, של עצים חדשים שאינן ביישוב. ובשל אגוז, ובשל עץ שמן. והגזרין – וגודל העצים שעשה משה לצורך המערכה שעל המזבח, אמה אורכן ואמה רחבן, ועביין כשיעור מחק גדיש של סאה, וכמותן עושין לדורות:
ד) וכיצד היו עושין [-נוהגים] בזריעת חיטי המנחות והנסכים, נר [-חורש] חצי השדה בשנה ראשונה, וזרע את חציה השני. ובשנה שנייה נר את החצי שזרע בראשונה, וזרע את החצי האחר של השדה, שלא זרע בו בשנה שעברה, קודם לפסח שבעים יום, ומתוך כך תבואתה משתבחת. ואם לא היתה השדה עבודה [-מעובדת], חורש, ושונה – חורש פעם שניה, ואחר כך זורע. ואחר שצמחה התבואה בורר את החיטים יפה יפה, ואחר כך שף [-משפשף] את החיטים, ובועט בהן באגרופיו הרבה, עד שיתקלפו:
