ה) כל החיטים של מנחות – שעושים מהם מנחות, טעונות שלש מאות שיפה – שפשופים ביד וחמש מאות בעיטה באגרוף היד. והסדר הוא, שף פעם אחת, ובועט שתים, שף שתים, ובועט שלש. נמצאו בסדר זה שלש שיפות וחמש בעיטות, וחוזר חלילה מאה פעמים כסדר זה, עד שיגמור בכך שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה. והטעם שעושים כן, כדי שיתקלפו הרבה. וחושב – ומחשב את ההובאה וההולכה של היד בשיפה אחת, להחמיר [לפי שאין ידוע אם ההולכה וההבאה נחשבות כשיפה אחת או כשתים], ואחר כך טוחן את החיטים ומרקד [-מנפה] יפה יפה.
ו) כיצד עושה את היין של הנסכים, מביא ענבים מן הרגליות – גפנים נמוכים, שיינם יפה, מן הכרמים העבודים [-שחופרים אותם] פעמים בשנה, ודורך את היין, וכונסין אותו בחביות קטנות, כיון שחביות גדולות פוגמים את טעם היין. ואין מניחין אותן – את החביות אחת אחת, ולא שתים שתים, אלא שלש שלש יחד, שתים שוכבות ואחת על גביהן. ואינו ממלא את החבית עד פיה, כדי שיהיה ריחו נודף, ואם היא מלאה לגמרי אין ריחה נודף. ואינו מביא לא מפי החבית – מהיין שלמעלה, מפני הקמחין העולה על פני היין. ולא משוליה, מפני השמרים, אלא משלישה – מהשליש האמצעי, ומאמצעה של אמצעית – מהחלק הפנימי של החבית האמצעית, היושבת על גבי שתי חביות אחרות, כמו שהתבאר, שזהו היין המשומר והמשובח ביותר.
