ז זְכָר־נָ֗א מִ֤י ה֣וּא נָקִ֣י אָבָ֑ד וְ֝אֵיפֹ֗ה יְשָׁרִ֥ים נִכְחָֽדוּ׃ ח כַּֽאֲשֶׁ֣ר רָ֭אִיתִי חֹ֣רְשֵׁי אָ֑וֶן וְזֹֽרְעֵ֖י עָמָ֣ל יִקְצְרֻֽהוּ׃ ט מִנִּשְׁמַ֣ת אֱל֣וֹהַּ יֹאבֵ֑דוּ וּמֵר֖וּחַ אַפּ֣וֹ יִכְלֽוּ׃ י שַֽׁאֲגַ֣ת אַ֭רְיֵה וְק֣וֹל שָׁ֑חַל וְשִׁנֵּ֖י כְפִירִ֣ים נִתָּֽעוּ׃ יא לַ֭יִשׁ אֹבֵ֣ד מִבְּלִי־טָ֑רֶף וּבְנֵ֥י לָ֝בִ֗יא יִתְפָּרָֽדוּ׃
֍ ֍ ֍
(ז) וכנגד דבריך, שיש צדיק הנענש ללא משפט, ומחמת כן יצאת לכפור בהשגחה העליונה ולומר שהעולם נתון לשלטון מערכת המזלות והכוכבים, הרי עליך לברר את טענתך מהבחינה והנסיון שאירע דבר כזה לצדיקים רבים, ואם כן, זְכָר נָא – היזכר נא מִי הוּא נָקִיאשר אָבָד בלא עוון, ותאמר את שמו של אותו צדיק, ואם אינך יכול להזכר אפילו בשמו של צדיק אחד שאירע לו כדבר הזה, נסה נא להזכר וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ – מה הוא המקום שבו אירע כדבר הזה, שהוכחדו בו צדיקים מן העולם.
(ח) כַּאֲשֶׁר לעומת דבריך על הצדיקים, שאינך יכול להוכיחם, הרי אני רָאִיתִי בעצמי חֹרְשֵׁיאָוֶן וְזֹרְעֵי עָמָל, ובהגיע זמנם להענש יִקְצְרֻהוּ – 'יקצרו' את האוון והעמל שחרשו וזרעו, (ט)ובאותו הזמן מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ לגמרי, וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ מן העולם ולא ישאר מהם זכר, וכנגד דבר זה שאירע לרשעים רבים שאני יכול לומר את שמותם ומקומם, אמור נא צדיק אחד שאירע לו דבר כזה, שאבד ונכחד לגמרי, והרי גם אם ראינו צדיקים מתייסרים, הרי אלו יסורים זמניים, לכפר על עוונותיהם, ולא כדי להאבידם לגמרי.
(י) אבל בהגיע זמן הרשעים להענש ולאבד מהעולם, שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל – גבורתם ואימתם תאבד מן העולם, וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ – ייעקרו מלתעותיהם החדות, ולא יוכלו עוד להזיק.
(יא) לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי טָרֶף – הרשע המשול לאריה יאבד מחמת שלא יהיה לו טרף להשביע את רעבונו, וּבְנֵי לָבִיא יִתְפָּרָדוּ – ובניו יהיו עניים ויבקשו לחם, ואילו אצל הצדיק לא יקרה דבר כזה, שלא אובדן מוחלט ונצחי.
