ד יַטּ֣וּ אֶבְיֹנִ֣ים מִדָּ֑רֶךְ יַ֥חַד חֻ֝בְּא֗וּ עֲנִיֵּי־אָֽרֶץ׃ ה הֵ֤ן פְּרָאִ֨ים ׀ בַּ֥מִּדְבָּ֗ר יָֽצְא֣וּ בְּ֭פָֽעֳלָם מְשַֽׁחֲרֵ֣י לַטָּ֑רֶף עֲרָבָ֥ה ל֥וֹ לֶ֗֝חֶם לַנְּעָרִֽים׃ ו בַּ֭שָּׂדֶה בְּלִיל֣וֹ יִקְצ֑וֹרוּ וְכֶ֖רֶם רָשָׁ֣ע יְלַקֵּֽשׁוּ׃ ז עָר֣וֹם יָ֭לִינוּ מִבְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת בַּקָּרָֽה׃ ח מִזֶּ֣רֶם הָרִ֣ים יִרְטָ֑בוּ וּֽמִבְּלִ֥י מַ֝חְסֶ֗ה חִבְּקוּ־צֽוּר׃
֍ ֍ ֍
(ד) ומחמת פחדם של אותם רשעים העומדים בדרכים ושודדים את העוברים ושבים, יַטּוּ אפילו האֶבְיֹנִים מִדָּרֶךְ, הגם שאין להם ממון כלל שניתן לשדוד מהם, יַחַד חֻבְּאוּ עֲנִיֵּי אָרֶץ – העניים יתחבאו בבתיהם ולא יעברו כלל בדרכים אלו, מפחד הרשעים הללו.
(ה) ויש רשעים שאינם נמצאים כלל בישוב, הֵן פְּרָאִים בַּמִּדְבָּר – ורשעים אלו נמצאים במדבר, כחיות טרף הדרות שם, יָצְאוּ בְּפָעֳלָם מְשַׁחֲרֵי לַטָּרֶף – ופעולתם תמיד היא לצאת ולשחר לטרף, כמו החיות, עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִים – והמזון שהוא מביא לילדיו הוא ה'ערבה' שבמדבר, ששם הוא שודד את הבריות, ומשוד זה הוא נותן לחם לילדיו.
(ו) ויש לאותו רשע פועלים המשועבדים לו, אשר בַּשָּׂדֶה בְּלִילוֹ [-את תבואתו] יִקְצוֹרוּ, וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ – והם יבצרו את כרמו של הרשע ['ילקשו' מלשון מלקוש, כלומר, יבצרוה בזמן מאוחר].
(ז) ואותם פועלים אינם מקבלים ממנו שכר על עבודתם, אלא עָרוֹם יָלִינוּ בשדה, מִבְּלִי לְבוּשׁ, וְאֵין להם כְּסוּת אפילו בַּקָּרָה [-בזמן הקור].
(ח) ומחמת שהם לנים בשדה ללא לבוש, מִזֶּרֶם מים היורד מההָרִים יִרְטָבוּ, וּמִבְּלִי מַחְסֶה – כיון שאין להם בגד לחסות בו מהקור, חִבְּקוּ צוּר – מחזיקים הם בסלעים, להסתתר מאחוריהם מן הקור.
