טו וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ שָׁ֤מְרָֽה נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר לֹֽא־תְשׁוּרֵ֣נִי עָ֑יִן וְסֵ֖תֶר פָּנִ֣ים יָשִֽׂים׃ טז חָתַ֥ר בַּחֹ֗שֶׁךְ בָּ֫תִּ֥ים יוֹמָ֥ם חִתְּמוּ־לָ֗מוֹ לֹא־יָ֥דְעוּ אֽוֹר׃ יז כִּ֤י יַחְדָּ֨ו ׀ בֹּ֣קֶר לָ֣מוֹ צַלְמָ֑וֶת כִּֽי־יַ֝כִּ֗יר בַּלְה֥וֹת צַלְמָֽוֶת׃
֍ ֍ ֍
(טו) וכן ישנא הרשע את האור מחמת עסקו בזנות, וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף – ממתין הוא ללילה, לֵאמֹר – כי אומר הוא בליבו, לֹא תְשׁוּרֵנִי [-לא תראה אותי] עָיִן, וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים – והלילה יתן לי הסתרת פנים, שלא יראוהו בני אדם.
(טז) וכן מצד עסקי גנבותיו יש לו תועלת בחושך, כי חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים, יוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ – לאחר שביום הוא 'חתם' ועשה סימן בבתי העשירים שהוא רוצה לחותרם בלילה, ומחמת כן לֹא יָדְעוּ אוֹר, כי האור מזיק למעשיהם.
(יז) כִּי יַחְדָּו בֹּקֶר לָמוֹ צַלְמָוֶת – כי אור הבוקר עבור הרשעים הוא כמו ה'צלמוות', הלילה, עבור שאר בני האדם, ובבוא הבוקר יסתתרו בבתיהם כפי ששאר בני אדם מסתתרים בלילה בבתיהם, והטעם שהם מסתתרים באותם שעות, כִּי הבוקר יַכִּיר את הבַּלְהוֹת שעשו הרשעים בצַלְמָוֶת, בלילה, כי באור הבוקר יכירו האנשים בגניבות והנזקים שעשו הרשעים בלילה, ויחפשו אחריהם לתופשם ולהענישם, ולכן באותם שעות הם מסתתרים בבתיהם.
