יד) כל מקום שנאמר בתורה 'כבש' או 'כבשה' או 'כבשים', הרי אלו בני שנה. וכל מקום שנאמר 'איל' או 'אילים', הם הזכרים, בני שנתים. ומאימתי אינו נקרא כבש ויקרא 'איל', משיכנס בשנה שנייה לחייו אחד ושלשים יום, אבל ביום שלשים לשנה השניה, אינו כשר לא ל'כבש' ולא ל'איל', והוא הנקרא 'פלגס'. וכל מקום שנאמר בו 'עגל', הרי זה בן שנה. 'פר', בן שתים. 'שעיר עזים', הרי זה [בן שנה. 'שעיר'], הרי זה בן שתים, וכל שנה שנייה הוא נקרא שעיר.
טו) כל קרבנות הצבור, הרי הם זכרים. וכן חטאות של צבור באות מן העז או מן הבקר, ואין בהן מן הכבשים. וכל עולות הצבור באות מן הכבשים ומן הבקר, ואין להן עולה מן העז.
כל חטאת יחיד לנקבה, ותאכל לכהנים, ואינה באה מן הבקר, חוץ משלש חטאות, שכל אחת שונה מהכללים האמורים בפרט אחד, חטאת נשיא, שהיא עז [ולא נקבה], ונאכלת, כשאר החטאות. וחטאת כהן משיח, שהוא פר [ולא נקבה], ונשרפת, ואינה נאכת כשאר חטאות, והוא פר הבא על כל המצות שטעה בהן ועבר עליהן הכהן המשיח. והשלישי הוא פר שמביא כהן גדול ביום הכפורים, והוא חטאת, ונשרף.
