טו) כל קרבנות הצבור, הרי הם זכרים. וכן חטאות של צבור באות מן העז או מן הבקר, ואין בהן מן הכבשים. וכל עולות הצבור באות מן הכבשים ומן הבקר, ואין להן עולה מן העז.
כל חטאת יחיד לנקבה, ותאכל לכהנים, ואינה באה מן הבקר, חוץ משלש חטאות, חטאת נשיא, שהיא עז [ולא נקבה], ונאכלת, כשאר החטאות. וחטאת כהן משיח, שהוא פר [לא נקבה, ולא צאן], ונשרפת, ואינה נאכלת כשאר חטאות, והוא פר הבא על כל המצות שמביא הכהן המשיח אם טעה ועבר על עבירה שבמזיד חייבים עליה כרת. והשלישי הוא פר שמביא כהן גדול ביום הכפורים, והוא חטאת, ונשרף.
טז) כל חטאות של צבור נאכלות, חוץ משעיר של יום הכפורים שהוטל עליו הגורל, והוא מוקרב לה', שחבירו [-השעיר השני] משתלח לעזאזל, וכן שעירי עבודה זרה – שעירים הבאים על ידי בית דין שהורו לציבור שמותר לעבוד עבודה זרה, ונהגו הציבור על פיהם, שמביאים שנים עשר פרים לעולה ושנים עשר שעירים לחטאת, ופר העלם דבר, הבא על הוראת טעות שיצאה מפי הסנהדרין בשאר מצוות [מלבד עבודה זרה] שיש בהם חיוב כרת ונהגו ישראל על פי אותה טעות, כל השעירים האלו נשרפים. ופר הבא על כל המצוות [שהוא פר כהן משיח], ופר העלם דבר של ציבור נקראים פרים הנשרפין. ושעירי עבודה זרה נקראים שעירים הנשרפים. הא למדת שחמש חטאות הם הנשרפות, שתים ליחיד [חטאת כהן משיח והוא הנקרא פר הבא על כל המצוות, ופר של כהן גדול ביום הכפורים], ושלש לציבור, [שעיר של יום הכפורים ושעירי עבודה זרה ופר העלם דבר] כמו שהתבאר בהלכה זו.
