יז) כל הקרבנות האלו נקראים 'זבחים'. וכל העולות, והחטאות, והאשמות, ושני כבשי שלמים של עצרת, נקראים 'קדשי קדשים'. אבל קרבנות שלמים של יחיד, והבכור, והמעשר, והפסח, נקראים קדשים קלים, ולהלן יבוארו חילוקי הדינים שבין קדשים קלים לבין קדשי קדשים.
יח) האיברים ששורפין אותן על גבי המזבח מן החטאות הנאכלות, ומן האשמות, ומן השלמים, הם הנקראין 'אימורין'. ואלו הן האימורין של שור או של עז, הַחֵלֶב אשר על הַקֶּרֶב, ובכללו החלב שעל גבי הקבה, ושתי הכליות, וחלב שעליהן עם החלב אשר על הכסלים, ויותרת הכבד, ונוטל מן הכבד מעט יחד עם היותרת. ואם היה הקרבן ממין הכבשים מוסיף על אלו את האליה תמימה, עם החוליות מן השדרה עד מקום הכליות, שנאמר 'האליה תמימה לעומת הֶעָצֶה יסירנה', ו'עָצֶה' הוא כינוי לכליות. וכל האימורין נשרפין על מזבח החיצון:
יט) היתה הבהמה של הקרבן מעוברת, אף על פי שכלו חדשיו של עובר [-הסתיימו חודשי עיבורו, והוא ולד גמור הראוי לחיות], ואפילו נמצא חי בבטן אמו לאחר שנשחטה, אינו מעלה את חלבו עם חלב אמו, אלא מעלה את חלב אמו בלבד, והרי העובר כאחד משאר איבריה, שאינם מוקטרים על המזבח.
