א) היין והסולת שמביאין עם הקרבן הם הנקראין 'נסכים', והסולת לבדה נקראת מנחת נסכים. ומנחת נסכים אינה טעונה לא תנופה [-הנפתה על ידי הבעלים והכהן] ולא הגשה [-הגשת המנחה למזבח] ולא הנחת לבונה, אבל טעונה מלח. וכולה נשרפת על מזבח החיצון.
ויתנסך היין על המזבח, ואין נותנין אותו על האש, אלא מגביה את ידו ויוצק על היסוד של המזבח, והוא יורד לשיתין.
ב) אין טעון הבאת נסכין אלא עולת בהמה ושלמים בלבד, בין היו קרבן צבור, או קרבן יחיד, או כבש יולדת, ואֵילו של כהן גדול, הואיל והן עולות, טעונים נסכים. אבל העוף, והאשמות, והחטאות, אין מביאין עמהם נסכים, חוץ מחטאת מצורע ואשמו, שנתפרשו נסכיהם בתורה.
