כב וּמָשַׁ֣ךְ אַבִּירִ֣ים בְּכֹח֑וֹ יָ֝ק֗וּם וְֽלֹא־יַאֲמִ֥ין בַּֽחַיִּֽין׃ כג יִתֶּן־ל֣וֹ לָ֭בֶטַח וְיִשָּׁעֵ֑ן וְ֝עֵינֵ֗יהוּ עַל־דַּרְכֵיהֶֽם׃ כד ר֤וֹמּוּ מְּעַ֨ט ׀ וְֽאֵינֶ֗נּוּ וְֽהֻמְּכ֗וּ כַּכֹּ֥ל יִקָּֽפְצ֑וּן וּכְרֹ֖אשׁ שִׁבֹּ֣לֶת יִמָּֽלוּ׃ כה וְאִם־לֹ֣א אֵ֭פוֹ מִ֣י יַכְזִיבֵ֑נִי וְיָשֵׂ֥ם לְ֝אַ֗ל מִלָּתִֽי׃
֍ ֍ ֍
(כב) וחוזר לתאר עתה את מעשיו בימות הקיץ, בעת שעוברים אניות בים, וּמָשַׁךְ אַבִּירִים בְּכֹחוֹ – ימשוך בכוחו אניות חזקות וגדולות, והוא עצמו יָקוּם ויעמוד במקום מסוכן מאד, וְלֹא יַאֲמִין בַּחַיִּין, כי הספינה הבאה לשם תשבר או תטבע, ולשם מושך הוא בכח גדול את האניות העוברות.
(כג) והגם שהוא עומד במקום מסוכן כל כך, יִתֶּן לוֹ לָבֶטַח – יעמוד שם בבטחון וללא פחד, וְיִשָּׁעֵן שם כדי שלא יפול למים, וְעֵינֵיהוּ עַל דַּרְכֵיהֶם – מביט בעיניו על דרכי האניות המפליגות שם, כדי ללוכדם.
(כד) רוֹמּוּ מְּעַט – אם בעלי הספינה יתרוממו מעט כדי לראות אם יש מי שאורב להם, וְאֵינֶנּוּ – יסתיר את עצמו כאילו אינו קיים, וְהֻמְּכוּ – אך בעת שינמיכו את עצמם ולא יוכלו לראותו, ויתקרבו מבלי דעת אל מקום מארבו, כַּכֹּל יִקָּפְצוּן – ימשוך הוא את הספינה אל מקום נמוך, עד שכל יושביה יקפצו לים, וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת יִמָּלוּ – וייכרתו וייהרגו במערבולת המים שבין גלי הים.
(כה) וְאִם לֹא אֵפוֹ מִי יַכְזִיבֵנִי – ואם אין מי שיכחיש את דברי, וְיָשֵׂם לְאַל מִלָּתִי – הרי רק הוא [מי שהיה יכול להכחישני] יכול היה לבטל את כל טענותי, אך כיון שאין אדם שיכול להכחיש את הדברים שאמרתי בענין קיום אותם רשעים, ממילא אין מי שיכול לבטל את כל טענותי בענין השגחת ה' בעולם, כי הדברים תלויים זה בזה.
