יא וְעַתָּ֛ה נֶֽאֶסְפ֥וּ עָלַ֖יִךְ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים הָאֹֽמְרִ֣ים תֶּֽחֱנָ֔ף וְתַ֥חַז בְּצִיּ֖וֹן עֵינֵֽינוּ׃ יב וְהֵ֗מָּה לֹ֤א יָֽדְעוּ֙ מַחְשְׁב֣וֹת יְהוָ֔ה וְלֹ֥א הֵבִ֖ינוּ עֲצָת֑וֹ כִּ֥י קִבְּצָ֖ם כֶּֽעָמִ֥יר גֹּֽרְנָה׃
֍ ֍ ֍
(יא) וְעַתָּה, לאחר שיגאלו ישראל גאולה זמנית בזמן כורש מלך פרס, נֶאֶסְפוּ עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים, הן בזמן בית המקדש השני, כמו היוונים והרומאים, והן לאחר מכן בכל שנות הגלות עד מלחמת גוג ומגוג, הָאֹמְרִים תֶּחֱנָף – חלקם רוצים שציון תחניף להם כעבד המחניף לאדוניו, כלומר, שתכנע להם ציון ותהיה משועבדת להם, וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ – וחלקם חושבים שהחזיונות שנאמרו בדברי הנביאים לעתיד לבוא, נאמרו עליהם, וכמו הישמעאלים והנוצרים הסבורים שהם העם הנבחר במקום ישראל, ומחמת כן ייאספו על ירושלים למלחמה, בזמן גוג ומגוג.
(יב) וְהֵמָּה לֹא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת ה', שה' משתמש במעשיהם, שהם מתאספים בכל דור על ישראל, עד האסיפה הגדולה שתהיה בזמן גוג ומגוג על ציון וירושלים, כאמצעי להשיג את התכלית שהוא רוצה בה [ו'מחשבות' הוא כינוי לאמצעים שבהם משתמשים כדי להגיע לתכלית מסוימת], וְלֹא הֵבִינוּ עֲצָתוֹ – לא הבינו מה התכלית הרצויה בעיניו, והיא, כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹּרְנָה – שרצונו לקבצם לירושלים, שם ישפוט אותם על כל מעשיהם, ויכירו כולם את דת האמת, וכשם שמקבצים את העמיר לגורן כדי לדוש אותו, להפריד את התבואה מהמוץ והתבן, כך באותו זמן של מלחמת גוג ומגוג יפריד ה' את האנשים זה מזה, הרשעים ייענשו ויאבדו, והנותרים מהגויים יכירו באמיתות ה' ויהיו גרי צדק.
