תורה / לשמה
אבל האמת כי ענין לשמה פירש לשם התורה. והענין כמו שפירש הרא"ש ז"ל על 'עשה דברים לשם פעלן ודבר בהן לשמן', וזה לשונו, 'עשה דברים לשם פעלן, לשמו של הקדוש ברוך הוא שפעל הכל למענהו, ודבר בהן לשמן, כל דבורך ומשאך בדברי תורה יהיה לשם התורה, כגון לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול, ולא לקנטר ולהתגאות', עכ"ל. וכוונתו ז"ל, כי ודאי שגם במצוות העיקר בהם לעכובא הוא העשיה בפועל, והכוונה היתירה וטוהר המחשבה אינה מעכבת כלל, עם כל זה מצטרף קדושת וטוהר מחשבתו לעיקר העשיה בפועל, לעורר ולפעול תקונים יותר גדולים בהעולמות, משאם היתה המצוה נעשית בלא דביקות וקדושת המחשבה. אבל על הנהגת האדם בשעת עסק התורה בדיני המצות והלכותיהן, אמר 'ודבר בהן', רצה לומר הדבור בעניני המצות והלכותיהן, יהיה לשמן, פירוש לשם הדברי תורה, היינו לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול. (נפש החיים ד, ג)
