תורה / לשמה
העוסק בתורה שלא לשמה, אם כי ודאי שגם הוא מרוצה לפניו יתברך, אף אם כוונתו לשם איזה פניה שתהיה, רק אם אינו לקנטור חס ושלום, וכל שכן אם אינו מכוין לשום פניה, רק לפי שהורגל בכך, כי מתוכה יבא למדרגת לשמה, כידוע ממאמרם ז"ל, עם כל זה עדיין לא נתקדש ונתעלה שיהיה הנהגתו יתברך אתו בכל עניניו למעלה מכחות הטבעים, לכן כתיב ביה רק 'עד שמים', היינו עד הכחות הטבעים הקבועים בשמים, ולא למעלה מהם. אבל על העוסק בה לשמה אמר 'מעל שמים', רצה לומר, שכל הנהגותיו יתברך עמו – רק למעלה מהוראת כחות הטבעים. (נפש החיים ד, יח)
כמעט בלתי אפשר לבא תיכף בתחילת קביעת לימודו למדרגת לשמה כראוי, כי העסק בתורה שלא לשמה הוא למדרגה, שמתוך כך יוכל לבא למדרגת לשמה, ולכן גם הוא אהוב לפניו יתברך. כמו שבלתי אפשר לעלות מהארץ לעליה אם לא דרך מדרגות הסולם, ולזה אמרו (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, אמרם 'לעולם' רצונם לומר בקביעות, היינו שבתחלת למודו אינו מחויב רק שילמוד בקביעות תמיד יומם ולילה, ואף אם לפעמים ודאי יפול במחשבתו איזה פניה לגרמיה, לשום גיאות וכבוד וכיוצא, עם כל זה אל ישים לב לפרוש או להתרפות ממנה בעבור זה חס ושלום, אלא אדרבה, יתחזק מאד בעסק התורה, ויהא נכון לבו בטוח שודאי יבא מתוך כך למדרגת לשמה, וכן הוא גם כן בענין המצות על דרך זה. (נפש החיים פרקים, ג)
