טז אִם־יִצְבֹּ֣ר כֶּֽעָפָ֣ר כָּ֑סֶף וְ֝כַחֹ֗מֶר יָכִ֥ין מַלְבּֽוּשׁ׃ יז יָ֭כִין וְצַדִּ֣יק יִלְבָּ֑שׁ וְ֝כֶ֗סֶף נָקִ֥י יַֽחֲלֹֽק׃ יח בָּנָ֣ה כָעָ֣שׁ בֵּית֑וֹ וּ֝כְסֻכָּ֗ה עָשָׂ֥ה נֹצֵֽר׃ יט עָשִׁ֣יר יִ֭שְׁכַּב וְלֹ֣א יֵֽאָסֵ֑ף עֵינָ֖יו פָּקַ֣ח וְאֵינֶֽנּוּ׃
֍ ֍ ֍
(טז) ממשיך איוב ומביא תשובה נוספת שאמרו לו רעיו על שאלת 'רשע וטוב לו', וגם לו יהי כדבריכם, שאִם יִצְבֹּר הרשע כֶּעָפָר כָּסֶף, וְכַחֹמֶר יָכִין מַלְבּוּשׁ.
(יז) לא יתקיים העושר ביד בניו, אלא יָכִין הרשע וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ, וְכֶסֶף שהכין הרשע, האדם הנָקִי והצדיק יַחֲלֹק.
(יח) וכן גם לו יהי כדבריכם שלאחר מותו יתמוטטו נכסיו, ובָּנָה כָעָשׁ בֵּיתוֹ – יהיה ביתו כבית התולעת, שטווה קורים סביבה וזהו 'ביתה', אך לאחר שבוקעת משם שוב אין ה'בית' מתקיים אלא מתפורר וכלה מיד, וּכְסֻכָּה עָשָׂה נֹצֵר – ויהיה ביתו כסוכה שעושה השומר בכרם, שלאחר שיבצרו את הכרם ולא יהא צורך בשמירתו יחריבו את הסוכה, וכך ביתו ונכסיו של הרשע לא יתקיימו לאחר מותו, ובטענות אלו רצו רעיו של איוב להקטין ולהמעיט את הצלחתו של הרשע בעולם הזה.
(יט) ועל כך משיב איוב ואומר, הרי בעת שימות הרשע, כעָשִׁיר יִשְׁכַּב, כי בשעת מותו הוא עדיין עשיר, וְלֹא יֵאָסֵף – גם אם עדיין לא יאסף לקבורה ומיד יאבדו כל נכסיו, הרי לא איכפת לו הדבר כלל, כי גם אילו עֵינָיו פָּקַח באותה שעה, וראה בעצמו שכל עושרו ונכסיו אובדים, לא יצטער על כך, וְאֵינֶנּוּ – שהרי יראה שאינו קיים במציאות, ואינו צריך עוד לעושר ולנכסים, וכמו שהעש לא יתעצב על ביתו לאחר שאינו זקוק לו, והשומר בכרם לא יצטער על סוכתו החריבה לאחר שאין בה תועלת עבורו, ואם כן אין בכך כל הפסד או עונש לרשע, שיאבדו נכסיו לאחר שאינו זקוק להם.
