יב אֲשֶׁ֤ר עֲשִׁירֶ֨יהָ֙ מָֽלְא֣וּ חָמָ֔ס וְיֹֽשְׁבֶ֖יהָ דִּבְּרוּ־שָׁ֑קֶר וּלְשׁוֹנָ֖ם רְמִיָּ֥ה בְּפִיהֶֽם׃ יג וְגַם־אֲנִ֖י הֶֽחֱלֵ֣יתִי הַכּוֹתֶ֑ךָ הַשְׁמֵ֖ם עַל־חַטֹּאתֶֽךָ׃ יד אַתָּ֤ה תֹאכַל֙ וְלֹ֣א תִשְׂבָּ֔ע וְיֶשְׁחֲךָ֖ בְּקִרְבֶּ֑ךָ וְתַסֵּג֙ וְלֹ֣א תַפְלִ֔יט וַֽאֲשֶׁ֥ר תְּפַלֵּ֖ט לַחֶ֥רֶב אֶתֵּֽן׃ טו אַתָּ֥ה תִזְרַ֖ע וְלֹ֣א תִקְצ֑וֹר אַתָּ֤ה תִדְרֹֽךְ־זַ֨יִת֙ וְלֹֽא־תָס֣וּךְ שֶׁ֔מֶן וְתִיר֖וֹשׁ וְלֹ֥א תִשְׁתֶּה־יָּֽיִן׃ טז וְיִשְׁתַּמֵּ֞ר חֻקּ֣וֹת עָמְרִ֗י וְכֹל֙ מַֽעֲשֵׂ֣ה בֵית־אַחְאָ֔ב וַתֵּֽלְכ֖וּ בְּמֹֽעֲצוֹתָ֑ם לְמַעַן֩ תִּתִּ֨י אֹֽתְךָ֜ לְשַׁמָּ֗ה וְיֹֽשְׁבֶ֨יהָ֙ לִשְׁרֵקָ֔ה וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖י תִּשָּֽׂאוּ׃
֍ ֍ ֍
(יב) אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ של ירושלים מָלְאוּ חָמָס, כי הם מעוותים את מידת האיפה ואת משקל המטבעות, וְיֹשְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ שָׁקֶר הניכר לכל, וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה בְּפִיהֶם, לומר דברי רמאות שאינם ניכרים לכל.
(יג) וְגַם אֲנִי הֶחֱלֵיתִי הַכּוֹתֶךָ – הרביתי להכותך כדי לגרום לך לחזור בתשובה, עד שנעשית חולה מרוב המכות, וכיון שכל זה לא הועיל, הַשְׁמֵם עַל חַטֹּאתֶךָ – צריך אני להענישך עוד עד שתהיה העיר שממה לגמרי, כעונש על חטאיך.
(יד) ומפרש מה הם העונשים שכבר הביא עליהם, אַתָּה תֹאכַל וְלֹא תִשְׂבָּע, ואף על פי כן וְיֶשְׁחֲךָ בְּקִרְבֶּךָ – יהיה בך החולי הבא מחמת ריבוי האכילה, וְתַסֵּג – תרצה להסיג אחור את רכושך, להוציאו מיד האויב שלקחו, וְלֹא תַפְלִיט – לא תצליח להפליט את כולו מיד האויב, וַאֲשֶׁר תְּפַלֵּט – וגם אם תצליח להוציא חלק מהרכוש מיד האויב, לַחֶרֶב אֶתֵּן – מחמת כן יהרגו האויבים בחרב את אותו אדם.
(טו) ותהיה קללה גם בתבואה ובפירות, כי אַתָּה תִזְרַע תבואה וקטניות וְלֹא תִקְצוֹר, אַתָּה תִדְרֹךְ זַיִת בבית הבד להוציא ממנו את השמן, וְלֹא תָסוּךְ שֶׁמֶן, וְתִירוֹשׁ תדרוך להוציא יין, וְלֹא תִשְׁתֶּה יָּיִן, כי האויבים יקחו את הכל.
(טז) וכל העונשים הללו לא הועילו, וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי, שהיה ממלכי ישראל הרשעים, שהוסיפו על חטאות ירבעם בן נבט, וְכֹל מַעֲשֵׂה בֵית אַחְאָב בנו של עמרי, שהוא וביתו הוסיפו רעות וחטאים, וַתֵּלְכוּ בְּמֹעֲצוֹתָם, לְמַעַן תִּתִּי אֹתְךָ לְשַׁמָּה – לשממה, וְיֹשְׁבֶיהָ של העיר לִשְׁרֵקָה [-שכל העובר עליה ישרוק דרך תמהון ופלא על מה שאירע לה], וְחֶרְפַּת עַמִּי תִּשָּׂאוּ – ואתם תענשו גם על כך שגרמתם שיהיו עם ישראל לחרפה בעיני הכל מחמת מעשיכם הרעים.
