ט ק֤וֹל יְהוָה֙ לָעִ֣יר יִקְרָ֔א וְתֽוּשִׁיָּ֖ה יִרְאֶ֣ה שְׁמֶ֑ךָ שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥י יְעָדָֽהּ׃ י ע֗וֹד הַאִשׁ֙ בֵּ֣ית רָשָׁ֔ע אֹֽצְר֖וֹת רֶ֑שַׁע וְאֵיפַ֥ת רָז֖וֹן זְעוּמָֽה׃ יא הַֽאֶזְכֶּ֖ה בְּמֹ֣אזְנֵי רֶ֑שַׁע וּבְכִ֖יס אַבְנֵ֥י מִרְמָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ט) פונה עתה אל יושבי ירושלים ואומר, קוֹל ה' לָעִיר יִקְרָא – הרי ה' בקולו הוא שקרא את שם העיר הזו, וְתוּשִׁיָּה – ואף בתורה [המכונה 'תושיה'] התפרש שיִרְאֶה שְׁמֶךָ, וכמו שנאמר (בראשית כ"ב י"ד) 'וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה', והיינו שעיני ה' תמיד במקום הזה לראותו ולהשגיח עליו [וכיון שקודם לכן כבר נקראה 'שלם', שנאמר (בראשית י"ד י"ח) 'וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם', נקראה בשתי השמות יחד בשם 'ירושלים'], ואם כן צריכים יושבי העיר הזו להשגיח על מעשיהם ביותר, ולהזהר שלא להמרות את פי ה', ולכן שִׁמְעוּ מַטֶּה – שמעו את העונש העתיד לבוא במטה המיועד להענישכם, וּמִי יְעָדָהּ – ושמעו מי הוא שייעד את העונש הזה, הלא זהו ה', שיש כח בידו להעניש.
(י) עוֹד הַאִשׁ – האם יש עוד בבֵּית הרָשָׁע אֹצְרוֹת של רֶשַׁע, בתמיהה, האם אין הרשע ירא מעונשו של ה' העתיד לבוא עליו, וְאֵיפַת רָזוֹן – וגם מידת האיפה ששוקלים בה, הקבועה על פי הרוזנים והשרים, זְעוּמָה – ה' זועם עליה, כי היא מידה מזויפת, מאחר וגם השרים מחוקקים חוקי אוון.
(יא) ולאחר שהמוכרים היו שוקלים במידת איפה מזויפת וקטנה, גם הקונים היו מזייפים את המטבעות ונותנים שקלים קטנים, אך לפי האמת הדבר אסור על שניהם, ועל כך אומר, הַאֶזְכֶּה בְּמֹאזְנֵי רֶשַׁע, וּבְכִיס אַבְנֵי מִרְמָה, כלומר, כשאשתמש באבני מרמה כדי לשקול כנגדם ולעשות על ידם שקלים קטנים, לא אזכה בדין מחמת שהמאזנים של המוכר הם מאזני רשע ומוכר במידות מזויפות, כי התורה אסרה את הרמאות במידות ובמשקולות בכל מקרה, גם כאשר שני הצדדים מרמים זה את זה.
