ו בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְהוָ֔ה אִכַּ֖ף לֵֽאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַֽאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּֽעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃ ז הֲיִרְצֶ֤ה יְהוָה֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַֽאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי׃ ח הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ׃
֍ ֍ ֍
(ו) וקודם שיבאר מה לימד אותם משה שה' דורש מהם, מביא את מה שחשבו ישראל לאחר שנכשלו בשיטים וחטאו בבעל פעור, ואמרו, בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' – באיזו מנחה ונדבה אקדם את פני ה', ששם הוי"ה מורה על כך שהוא מהווה את כל המציאות, אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם – באיזו דרך אכופף את קומתי לפניו מצד שהוא האלוקים, המורה על מידת הדין, והחוטא לפניו ראוי לעונש גדול. וכנגד השאלה הראשונה, במה ראוי לקדם את פני ה', אומר, הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה.
(ז) הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים, שהם טובים מעגלים בני שנה, או בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן הבאים לנסכים, והרי לא ירצה בהם ה'. וכנגד שאלתו השניה, במה ייכנע לפני האלוקים לכפר על פשעו, אומר, הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, כי היה ראוי להביא ככפרה על הפשע הנעשה במזיד את הבן הבכור כקרבן, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי – ובעד החטא, שהוא השוגג, היה ראוי להקריב את הבנים הקטנים.
(ח) ועתה חוזר לומר את מה שלימד אותם משה רבינו בשיטים, שאין ה' דורש מהאדם דברים קשים ומייגעים מעין אלו, אלא הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב – יאמר לך לעשות דברים הטובים לך מצד שאתה אדם, והם המשפטים ההגונים שבין אדם לחבירו, וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ במצוות שבין אדם למקום. ומבאר, כי במצוות שבין אדם לחבירו אין ה' אומר לך כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, שקיום המשפט יועיל לקיום העולם, שלא יגזלו בני אדם ולא יעשקו זה את זה, וְאַהֲבַת חֶסֶד, שיעזור כל אדם לחבירו. ולגבי המצוות שבין אדם למקום דורש מהם ה' וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ – שילך האדם במידותיו של הקדוש ברוך הוא, יתדבק במידותיו ויתקדש בקדושתו, ודברים אלו יעשה בצניעות ובענווה, ולא ינסה להעמיק בחקירות פילוסופיות, ולא יתחכם על מצוות ה', אלא ילך בהצנע לכת עם ה'.
