ד כִּ֤י הֶֽעֱלִתִ֨יךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים פְּדִיתִ֑יךָ וָֽאֶשְׁלַ֣ח לְפָנֶ֔יךָ אֶת־מֹשֶׁ֖ה אַֽהֲרֹ֥ן וּמִרְיָֽם׃ ה עַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶֽה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ד) ומפרש את הטובה הראשונה, כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ – ואף על פי שעדיין לא הגיע הזמן הראוי לגאולה, והיה זה עדיין ראוי להיות 'בית עבדים', פדה אותם ה' קודם הזמן, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה שילמד את האנשים, את אַהֲרֹן שיהיה כהן לה', וּמִרְיָם שהיתה מלמדת את הנשים.
(ה) ומוכיח להם עתה כיצד לא הוצרכו להתייגע בעבודה קשה, עַמִּי, זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, שרצה שבלעם יקטרג על ישראל, וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר, שאמר לו שטוב בעיני ה' לברך את ישראל כיון שהשגחתו דבוקה בהם לטובה, ולכן יעץ לו להכשילם בבנות מואב כדי שתסור מהם ההשגחה. מִן הַשִּׁטִּים, ששם התחיל משה לבאר להם את התורה, וללמד אותם מה ה' דורש מאיתם [וכמו שיבואר להלן], עַד שהגיעו אל הַגִּלְגָּל, ששם נעשו להם ניסים בבקיעת הירדן וראו שחזרה אליהם השגחת ה' לטובה, לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה', שאינו דורש מהאדם עבודה קשה ומייגעת.
