פרק ו א שִׁמְעוּ־נָ֕א אֵ֥ת אֲשֶׁר־יְהוָ֖ה אֹמֵ֑ר ק֚וּם רִ֣יב אֶת־הֶֽהָרִ֔ים וְתִשְׁמַ֥עְנָה הַגְּבָע֖וֹת קוֹלֶֽךָ׃ ב שִׁמְע֤וּ הָרִים֙ אֶת־רִ֣יב יְהוָ֔ה וְהָאֵֽתָנִ֖ים מ֣וֹסְדֵי אָ֑רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהוָה֙ עִם־עַמּ֔וֹ וְעִם־יִשְׂרָאֵ֖ל יִתְוַכָּֽח׃ ג עַמִּ֛י מֶֽה־עָשִׂ֥יתִי לְךָ֖ וּמָ֣ה הֶלְאֵתִ֑יךָ עֲנֵ֥ה בִֽי׃
֍ ֍ ֍
פרק ו (א) לאחר שבתחילה רצה להתווכח עם ישראל בפני ראשי העם, שנאמר (פ"ג פ"א) "שִׁמְעוּ נָא רָאשֵׁי יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, הֲלוֹא לָכֶם לָדַעַת אֶת הַמִּשְׁפָּט", והם לא רצו לשמוע, אומר להם עתה שבחר ה' שופטים אחרים תחתיהם, שִׁמְעוּ נָא אֵת אֲשֶׁר ה' אֹמֵר לנביאו, קוּם רִיב אֶת [-בפני] הֶהָרִים, וְתִשְׁמַעְנָה הַגְּבָעוֹת קוֹלֶךָ, תחת ראשי יעקב וקציני ישראל, שאינם רוצים לשמוע.
(ב) שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה', וְהָאֵתָנִים שהם מוֹסְדֵי אָרֶץ, שעליהם התייסדה הארץ בעת שבראה ה' מן התהום, כִּי רִיב לַה' עִם עַמּוֹ, על שחטאו נגדו, וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח, להראות שהוא צודק בדבריו.
(ג) וכך אומר ה' לישראל, עַמִּי, מֶה הרעות אשר עָשִׂיתִי לְךָ, והרי עשיתי לך רק טובות, ואף על פי שבעבור אותם טובות היה ראוי שתהיו חייבים בהודאה ועבודה, וּמָה הֶלְאֵתִיךָ – וכי עִייַּפְתִּי אותך בעבודה קשה, עֲנֵה בִי.
