ה הָרִים֙ רָֽעֲשׁ֣וּ מִמֶּ֔נּוּ וְהַגְּבָע֖וֹת הִתְמֹגָ֑גוּ וַתִּשָּׂ֤א הָאָ֨רֶץ֙ מִפָּנָ֔יו וְתֵבֵ֖ל וְכָל־י֥וֹשְׁבֵי בָֽהּ׃ ו לִפְנֵ֤י זַעְמוֹ֙ מִ֣י יַֽעֲמ֔וֹד וּמִ֥י יָק֖וּם בַּֽחֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ חֲמָתוֹ֙ נִתְּכָ֣ה כָאֵ֔שׁ וְהַצֻּרִ֖ים נִתְּצ֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃
֍ ֍ ֍
(ה) ממשיך ומתאר את חורבן הארץ על ידי יסוד העפר, הָרִים רָעֲשׁוּ מִמֶּנּוּ – מאת ה', ביורדו כביכול אל העולם הזה להעניש את הרשעים, וכיון שההרים הגבוהים הם הקרובים ביותר אל השמים, מצייר זאת כביכול ברדת ה' מהשמים אל הארץ רועשים תחילה ההרים, וְהַגְּבָעוֹת, הנמוכות יותר, הִתְמֹגָגוּ – יימסו, וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ מִפָּנָיו – וכאילו כל הארץ תתנשא לקום ממקומה לכבוד ה', כפי שקמים לפני מלך גדול, וְתֵבֵל וְכָל יוֹשְׁבֵי בָהּ יתנשאו יחד עמה, ובכך תרעש ותרעד הארץ כולה, ויהא בה חורבן כללי.
(ו) וכאשר כביכול יורד ה' עד הארץ לשפוט את יושביה, ושופך עליהם עברה וזעם וצרה, יצא המשחית להחריב על ידי יסוד האש, לִפְנֵי זַעְמוֹ, שהוא העונש בפועל, מִי יַעֲמוֹד, וּמִי יָקוּם בַּחֲרוֹן אַפּוֹ, אפילו לפני ששפך את זעמו בפועל, חֲמָתוֹ הפנימית נִתְּכָה כָאֵשׁ, וכפי שהאש העצורה באדמה מתיכה את כל החומרים הנמצאים שם, עד שהיא מתפרצת מהרי הגעש ושורפת את כל העומד בדרכה, וְהַצֻּרִים נִתְּצוּ מִמֶּנּוּ – עד שאפילו הדברים החזקים כצור ניתכים וניתצים מכח האש, ונעשים כאבק פורח, להחריב ולשרוף את כל הנמצא סביבם.
