ג יְהוָ֗ה אֶ֤רֶךְ אַפַּ֨יִם֙ וּגְדָל־כֹּ֔חַ וְנַקֵּ֖ה לֹ֣א יְנַקֶּ֑ה יְהוָ֗ה בְּסוּפָ֤ה וּבִשְׂעָרָה֙ דַּרְכּ֔וֹ וְעָנָ֖ן אֲבַ֥ק רַגְלָֽיו׃ ד גּוֹעֵ֤ר בַּיָּם֙ וַֽיַּבְּשֵׁ֔הוּ וְכָל־הַנְּהָר֖וֹת הֶֽחֱרִ֑יב אֻמְלַ֤ל בָּשָׁן֙ וְכַרְמֶ֔ל וּפֶ֥רַח לְבָנ֖וֹן אֻמְלָֽל׃
֍ ֍ ֍
(ג) ומבאר את הנהגת ה' בשמירת כעסו על אויביו הכופרים בהשגחתו, ה' נוהג עמהם במידת אֶרֶךְ אַפַּיִם, שאינו מענישם מיד, וּגְדָל כֹּחַ – והטעם לכך הוא כיון שה' הוא גדול כח ובידו להעניש מתי שירצה [כי בן אדם אינו יכול להאריך אפו ולהמנע מלהעניש את אויביו, מחשש שמא לאחר זמן יתמעט כוחו ולא יוכל לעשות להם כרצונו, אבל ה' שהוא גדול כח לעולם, יכול הוא להמתין מלהעניש את אויביו], וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה – אך לא ינקה אותם מעונש ולא יוותר להם, אלא לאחר זמן יבוא עליהם העונש הראוי להם, ובזה ביאר מדוע כאשר שלח ה' את יונה הנביא לנינוה להחזירם בתשובה, נמנע ה' מלהענישם, הגם שחזרתם בתשובה היתה רק מעוון גזל וחמס, ולא חזרו בהם מעבודה זרה, והיינו כפי שהתבאר שרק בעוונות שבין אדם לחבירו ה' מעניש מיד, כדי שלא יחריבו הרשעים את העולם, אבל בעוונות שבין אדם למקום מאריך ה' את אפו וכובש את כעסו, ורק לאחר שמתמלאת סאת העוונות מענישם ה'. ועתה מתאר את איכות עונשו של ה' כאשר הוא מתגלה בעולם להעניש את הרשעים, ומצייר זאת בשלש דרגות זו אחר זו, ותחילה מתאר במליצתו כאילו ארבעת היסודות של העולם יוצאים איתו להחריב את העולם, ה', בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ, וזה יסוד הרוח הגורם בשעת הסערה להרס וחורבן בעולם, וְעָנָן המים הוא כביכול אֲבַק רַגְלָיו, ואף יסוד המים משתתף לעיתים בהחרבת העולם והענשת הרשעים, על ידי זרם ושטפון מים.
(ד) ובכוחו של ה' להעניש את יושבי העולם בדבר והיפוכו, כי אף שהוא מענישם בשטפון מים אדיר, באותו זמן הוא גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ – מתייבש הים מהמים שבו, וְכָל הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב, שלא יעברו בהם מים ולא יזרמו מימיהם אל הים, ומלבד ההרס והחורבן במקומות מקוה המים, גם היבשה תחרב, כי אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל – מקומות השדות והמרעה המשובחים ייהרסו על ידי שטף המים , וּפֶרַח אילנות הלְבָנוֹן, אֻמְלָל.
