ב אֵ֣ל קַנּ֤וֹא וְנֹקֵם֙ יְהוָ֔ה נֹקֵ֥ם יְהוָ֖ה וּבַ֣עַל חֵמָ֑ה נֹקֵ֤ם יְהוָה֙ לְצָרָ֔יו וְנוֹטֵ֥ר ה֖וּא לְאֹֽיְבָֽיו׃
֍ ֍ ֍
(ב) וכהקדמה לנבואות על חורבן נינוה, שהיו בה גם חטאים שבין אדם לחבירו כמו גזילה וכדומה, וגם חטאים שבין אדם למקום כמו עבודה זרה, מקדים ומבאר הנביא את דרכי הנהגת ה' בעולם עם הרשעים, שיש חילוק בין הנהגתו עם המרשיעים לעשות רע בדברים שבין אדם לחבירו, לבין הכופרים בו עצמו ומכחישים את השגחתו, ואומר, אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה', מקנא הוא ה' על כבוד שמו המחולל, וגם נוקם הוא באנשים העושים רעה זה לזה, אך יש הבדל בין שני הדברים, כי נֹקֵם ה' – מעניש מיד את העושים רעה לאחרים, כדי שלא ישחיתו את העולם בהנהגתם הרעה, וּבַעַל חֵמָה – שומר ה' את חמתו וכעסו על הכופרים בו ומכחישים את אלהותו, ואינו מענישם מיד. נֹקֵם ה' ומעניש מיד לְצָרָיו, שהם העושים רעה בפועל זה לזה, וְנוֹטֵר – שומר הוּא את כעסו ושנאתו לְאֹיְבָיו, שהם הכופרים בו ועובדים עבודה זרה, ואינו מענישם מיד.
