טז) שעירי עבודה זרה, הבאים כשהורו בית דין בטעות היתר בעבודה זרה, והן 'שעירין הנשרפין', לא נתפרש בהן בתורה כיצד נותן דמן, ולהיכן הוא נותן, אלא לפי שהן חטאת הקהל דינן כדין פר העלם דבר שהוא חטאת הקהל, לכל האמור בו, למתן דמים, ולשריפה, ולטמא את השורף.
יז) הבכור והמעשר והפסח, דם כל אחד מהן טעון מתנה אחת, בשפיכה כנגד היסוד, באי זו רוח שירצה משלש זויות המזבח שיש להם יסוד, שהרי קרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד, כמו שביארנו. ומניין שאינן טעונין אלא מתנה אחת, שהרי נאמר בבכור 'ואת דמם תזרוק על המזבח', מפי השמועה למדו חכמים שהוא הדין במעשר ובפסח, שנותן דמן מתנה אחת כבכור.
