פרק ג א ה֖וֹי עִ֣יר דָּמִ֑ים כֻּלָּ֗הּ כַּ֤חַשׁ פֶּ֨רֶק֙ מְלֵאָ֔ה לֹ֥א יָמִ֖ישׁ טָֽרֶף׃ ב ק֣וֹל שׁ֔וֹט וְק֖וֹל רַ֣עַשׁ אוֹפָ֑ן וְס֣וּס דֹּהֵ֔ר וּמֶרְכָּבָ֖ה מְרַקֵּדָֽה׃ ג פָּרָ֣שׁ מַֽעֲלֶ֗ה וְלַ֤הַב חֶ֨רֶב֙ וּבְרַ֣ק חֲנִ֔ית וְרֹ֥ב חָלָ֖ל וְכֹ֣בֶד פָּ֑גֶר וְאֵ֥ין קֵ֨צֶה֙ לַגְּוִיָּ֔ה וְכָֽשְׁל֖וּ בִּגְוִיָּתָֽם׃
֍ ֍ ֍
פרק ג (א) עתה מתנבא על חורבנה השני של נינוה, בתחילת מלכותו של נבוכדנצר, שאז נהרסה העיר כולה, ונשארה שממה לעולם. הוֹי, נינוה עִיר הדָּמִים, כֻּלָּהּ כַּחַשׁ וכפירה בה', פֶּרֶק מְלֵאָה – מלאה מרצחים הפורקים את עצמות ההרוגים [דרך משל, כפי שעושות החיות הטורפות], ואף על פי שהיא מלאה כבר בנרצחים, לֹא יָמִישׁ טָרֶף – לא יפסיקו לטרוף ולהרוג עוד ועוד.
(ב) והיתה נינוה מלאה אנשים, ולכן תמיד נשמע בה קוֹל שׁוֹט של מוליכי העגלות, וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן – גלגלי העגלה, וְסוּס דֹּהֵר, וּמֶרְכָּבָה נראית כאילו היא מְרַקֵּדָה, לרוב מהירות נסיעתה.
(ג) ובראשי ההרים, במקומות שאין המרכבות יכולות לעלות לשם, פָּרָשׁ מַעֲלֶה – שם נמצא הפרש העולה לשם, וְלַהַב חֶרֶב בידו, וּבְרַק חֲנִית, וְרֹב חָלָל, כי שם יימצאו אנשי המלחמה, ויהרגו את האנשים העוברים שם, וְכֹבֶד פָּגֶר – ומטאטאים את פגרי הנרצחים כפי שמטאטאים את האשפה, ובכל זרת וְאֵין קֵצֶה לַגְּוִיָּה – אין גבול לגופות ההרוגים שיש שם, וְכָשְׁלוּ בִּגְוִיָּתָם – עד שההולכים שם יכשלו בהם בדרך הליכתם.
