ד מֵרֹב֙ זְנוּנֵ֣י זוֹנָ֔ה ט֥וֹבַת חֵ֖ן בַּֽעֲלַ֣ת כְּשָׁפִ֑ים הַמֹּכֶ֤רֶת גּוֹיִם֙ בִּזְנוּנֶ֔יהָ וּמִשְׁפָּח֖וֹת בִּכְשָׁפֶֽיהָ׃ ה הִנְנִ֣י אֵלַ֗יִךְ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְגִלֵּיתִ֥י שׁוּלַ֖יִךְ עַל־פָּנָ֑יִךְ וְהַרְאֵיתִ֤י גוֹיִם֙ מַעְרֵ֔ךְ וּמַמְלָכ֖וֹת קְלוֹנֵֽךְ׃ ו וְהִשְׁלַכְתִּ֥י עָלַ֛יִךְ שִׁקֻּצִ֖ים וְנִבַּלְתִּ֑יךְ וְשַׂמְתִּ֖יךְ כְּרֹֽאִי׃ ז וְהָיָ֤ה כָל־רֹאַ֨יִךְ֙ יִדּ֣וֹד מִמֵּ֔ךְ וְאָמַר֙ שָׁדְּדָ֣ה נִֽינְוֵ֔ה מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑הּ מֵאַ֛יִן אֲבַקֵּ֥שׁ מְנַֽחֲמִ֖ים לָֽךְ׃
֍ ֍ ֍
(ד) והטעם שהתקבצו בני אדם מרובים כל כך אל נינוה, הוא מֵרֹב זְנוּנֵי זוֹנָה הנמצאת שם, טוֹבַת חֵן לפתות אנשים, ובַּעֲלַת כְּשָׁפִים לצוד אותם בכשפיה, הַמֹּכֶרֶת גּוֹיִם [-עמים שלמים] בִּזְנוּנֶיהָ, וּמִשְׁפָּחוֹת שאינן מתפתות לה, מוכרת היא בִּכְשָׁפֶיהָ, וזהו משל לעושר והמסחר של נינוה, שהיו רבים מתפתים לבוא לשם לצורך מסחר, ואחרים נמשכו אחריה בתחבולות, כבכשפים.
(ה) הִנְנִי אֵלַיִךְ, נינוה, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וְגִלֵּיתִי שׁוּלַיִךְ המלוכלכים והטמאים עַל פָּנָיִךְ, וְהַרְאֵיתִי גוֹיִם מַעְרֵךְ – לאותם שהתפתו אלייך דרך זנות אראה את ערוותך, וּמַמְלָכוֹת שהתפתו אלייך כבדרך כישוף, אראה את קְלוֹנֵךְ.
(ו) וְהִשְׁלַכְתִּי עָלַיִךְ שִׁקֻּצִים, כדי להשחית את יופייך, וְנִבַּלְתִּיךְ, וְשַׂמְתִּיךְ כְּרֹאִי – כדבר מלוכלך.
(ז) וְהָיָה כָל רֹאַיִךְ יִדּוֹד [-יתרחק] מִמֵּךְ, וְאָמַר, שָׁדְּדָה נִינְוֵה – בזמן גדולתה והצלחתה היתה נינוה שודדת את כל העמים האחרים, ולכן כולם שונאים עתה, ועתה בשעת מפלתה, מִי יָנוּד לָהּ, להשתתף בצערה. ופונה לנינוה ואומר, מֵאַיִן אֲבַקֵּשׁ מְנַחֲמִים לָךְ – היכן תימצא עיר שהיתה דומה לך בגדולתך, ואירע לה מה שאירע לך.
