אָמַר רַב נַחְמָן, שותף שבנה כותל בינו לבין שותפו בגובה שהוא יותר מארבע אמות, שהתבאר לעיל שאין שותפו חייב לשלם לו אלא עד גובה של ארבע אמות, ואם הוא טוען שכבר שילם את חלקו בכל הכותל עליו להביא ראיה, אמנם אם כבר השתמש בכותל וחבירו שתק, הרי זו ראיה שאכן שילם את חלקו, ואין חבירו יכול לטעון לאחר זמן שלא שילם, ולכן אם אַחֲזִיק לְהוּרְדֵי – להניח קורות דקות, אַחֲזִיק לִכְשׁוּרֵי – יש לו חזקה גם להחזקת קורות עבות, הגם שהן כבדות יותר, וכן אם החזיק לִכְשׁוּרֵי – להניח קורות עבות ומועטות, אַחֲזִיק לְהוּרְדֵי – יש לו חזקה ורשות להניח קורות דקות הגם שהן מרובות, כיון שהנחת הקורות המועטות או הדקות מוכיחה ששילם את חלקו ויש לו שותפות בכותל, וממילא יכול הוא להניח שם כמה קורות שירצה, בין דקות ובין עבות. (וְרַב יוֹסֵף אָמַר אֲפִלּוּ אַחֲזִיק לְהוּרְדֵי אַחֲזִיק לִכְשׁוּרֵי אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב נַחְמָן אֲפִלּוּ אַחֲזִיק לִכְשׁוּרֵי לֹא אַחֲזִיק לְהוּרְדֵי).
וְאָמַר רַב נַחְמָן, מי שביתו סמוך לחצר חבירו, ובעל הבית אַחֲזִיק לְנִיטְפֵי – והוחזק בכך שמי הגשמים היורדים על גגו מטפטפים לחצר חבירו, על פני כל אורך החצר, ללא מרזב, אַחֲזִיק לְשִׁיפְכֵי – יש לו חזקה גם לענין זה שיש לו רשות לבנות מרזב ולגרום לכך שכל מי הגשמים יישפכו במקום אחד, כיון שאין בזה היזק יותר מכפי שהיה קודם לכן. אך אם החזיק לְשִׁיפְכֵי – שיישפכו כל מי גגו למקום אחד, על ידי מרזב, לֹא אַחֲזִיק לְנִיטְפֵי – אין לו חזקה לכך שיסיר את המרזב וישפכו המים על פני כל אורך החצר. (וְאִיכָּא דְּאָמְרִי – ויש אומרים, שכך אָמַר רַב נַחְמָן, אֲפִלּוּ אם אַחֲזִיק לְשִׁיפְכֵי, שישפכו המים למקום אחד על ידי מרזב, אַחֲזִיק לְנִיטְפֵי, כיון שאין בכך היזק גדול יותר לבעל החצר), אֲבָל לִצְרִיפָא דְּאוּרְבָּנֵי לֹא – אך אינו רשאי לעשות גג של ענפי ערבה, שמתוך שהם מטפטפים תמיד, והטיפות סמוכות זו לזו, אין על החצר יכול להשתמש כלל בחצרו. וְרַב יוֹסֵף אָמַר, אֲפִלּוּ צְרִיפָא דְּאוּרְבָּנֵי – רשאי לעשות אפילו גג של ענפי ערבה, כיון שיש לו חזקה לענין זה שיירדו מי גגו לחצר חבירו, ורשאי לעשות זאת בכל דרך שירצה. עָבַד רַב יוֹסֵף עוּבְדָּא בִּצְרִיפָא דְּאוּרְבָּנֵי [כִּשְׁמַעְתֵּיהּ] – ורב יוסף הורה הלכה למעשה במי שעשה גג של ענפי ערבה, ופסק רב יוסף שרשאי הוא לעשות כן. וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ – והלכה כמותו.
אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהָּ, הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ בְּבִירָה גְּדוֹלָה – אדם שיש לו בית גדול עם חדרים רבים, והשכיר לחבירו חדר אחד מתוך הבית, מִשְׁתַּמֵּשׁ השוכר בְּזִיזֵיהָ וּבְכוֹתְלֵיהָ של הבירה, עַד מרחק של אַרְבַּע אַמּוֹת מפתח החדר המושכר לו, וּבְעֹבִי הַכֹּתֶל – ואם שכר עליה בתוך אותה בירה, רשאי להשתמש בעובי הכותל של גג העליה, להניח שם את חפציו, בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ הבעלים עצמם להשתמש בעובי הכותל הזה, אז יש רשות גם לשוכר להשתמש שם. אֲבָל בְּתַרְבֵּץ אַפַּדְנֵי – אך בגינה העשויה לנוי שדרך לעשות לפני הבירה, לֹא – אין רשות לשוכר להשתמש בה. וְרַב נַחְמָן דִּידֵיהּ אָמַר – ואמנם רב נחמן עצמו, שאמר מימרא זו בשם רבה בר אבוה חולק עליו בפרט זה, ואמר שאֲפִלּוּ בְּתַרְבֵּץ אַפַּדְנֵי רשאי השוכר להשתמש. אֲבָל ברְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי בָּתִּים, לֹא – אין השוכר רשאי להשתמש שם, כיון שאין מקום זה בכלל השכירות. ואילו רָבָא אָמַר, אֲפִלּוּ ברְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי בָּתִּים רשאי השוכר להשתמש. ['ובכל אלו הדברים הולכין אחר מנהג המדינה, והשמות הידועין להם' (רמב"ם)].
