כד אִם־שַׂ֣מְתִּי זָהָ֣ב כִּסְלִ֑י וְ֝לַכֶּ֗תֶם אָמַ֥רְתִּי מִבְטַחִֽי׃ כה אִם־אֶ֭שְׂמַח כִּי־רַ֣ב חֵילִ֑י וְכִֽי־כַ֝בִּ֗יר מָֽצְאָ֥ה יָדִֽי׃ כו אִם־אֶרְאֶ֣ה א֭וֹר כִּ֣י יָהֵ֑ל וְ֝יָרֵ֗חַ יָקָ֥ר הֹלֵֽךְ׃ כז וַיִּ֣פְתְּ בַּסֵּ֣תֶר לִבִּ֑י וַתִּשַּׁ֖ק יָדִ֣י לְפִֽי׃ כח גַּם־ה֭וּא עָוֹ֣ן פְּלִילִ֑י כִּֽי־כִחַ֖שְׁתִּי לָאֵ֣ל מִמָּֽעַל׃
֍ ֍ ֍
(כד) ומפרש עתה שהיה תמיד בטחונו בה' בלבד, ולא בדברים אחרים, אִם שַׂמְתִּי זָהָב כִּסְלִי – אם הייתי בטוח בזהב, שמחמתו לא תבוא אלי רעה, וְלַכֶּתֶם, היקר יותר מהזהב, אָמַרְתִּי מִבְטַחִי – בטחתי שעל ידו יהיה לי טוב יותר.
(כה) וכן לא בטח בכוחו, אִם אֶשְׂמַח כִּי רַב חֵילִי – שכוחי גדול, וְכִי כַבִּיר מָצְאָה יָדִי, בהשתדלות ובחריצות.
(כו) וכן לא בטחתי במזל, אִם אֶרְאֶה אוֹר כִּי יָהֵל – אם שמתי ליבי אל אור המזל הזורח מעלי, וְיָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ – או שבטחתי בדרך הילוכו של הירח, המורה על הצלחת מזלי.
(כז) ואפילו אם לא הייתי אומר כן בפי, וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי – ליבי היה מתפתה לחשוב כך בסתר, וַתִּשַּׁק יָדִי לְפִי – אפילו שידי היתה נושקת לפי, לעצור אותו מלומר דברים אלו בפירוש.
(כח) גַּם הוּא – גם הפיתוי לחשוב כן הוא עָוֹן פְּלִילִי – עוון הראוי למשפט קשה, כִּי כִחַשְׁתִּי לָאֵל מִמָּעַל בכך שבטחתי בחומר או במזל, והגם שעל רוב העבירות אין מענישים על המחשבות לבדם, הרי שבכפירה והכחשה בה' יש עונש גם על המחשבה לבדה.
