יט אִם־אֶרְאֶ֣ה א֭וֹבֵד מִבְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת לָֽאֶבְיֽוֹן׃ כ אִם־לֹ֣א בֵֽרְכ֣וּנִי חֲלָצָ֑ו וּמִגֵּ֥ז כְּ֝בָשַׂ֗י יִתְחַמָּֽם׃ כא אִם־הֲנִיפ֣וֹתִי עַל־יָת֣וֹם יָדִ֑י כִּֽי־אֶרְאֶ֥ה בַ֝שַּׁ֗עַר עֶזְרָתִֽי׃ כב כְּ֭תֵפִי מִשִּׁכְמָ֣ה תִפּ֑וֹל וְ֝אֶזְרֹעִ֗י מִקָּנָ֥ה תִשָּׁבֵֽר׃ כג כִּ֤י פַ֣חַד אֵ֭לַי אֵ֣יד אֵ֑ל וּ֝מִשְּׂאֵת֗וֹ לֹ֣א אוּכָֽל׃
֍ ֍ ֍
(יט) אִם אֶרְאֶה אוֹבֵד מִבְּלִי לְבוּשׁ, וְאֵין כְּסוּת לָאֶבְיוֹן, ולא אעזור לו.
(כ) אִם לֹא [-וכי לא] בֵרְכוּנִי חֲלָצָו [-מותניו], כי נתתי לו בגד ולבוש לכסות את עצמו, וּמִגֵּז כְּבָשַׂי עשיתי לו מלבוש, ויִתְחַמָּם.
(כא) וכאשר הייתי שופט היושב בשער העיר, אִם הֲנִיפוֹתִי עַל יָתוֹם יָדִי, כאשר בא לפני למשפט, ויצא חייב בדינו, אף על פי כן לא הנפתי עליו ידי להלקותו ולהענישו, כִּי אֶרְאֶה בַשַּׁעַר עֶזְרָתִי – הגם שאם הייתי עושה כן היתה לי עזרה מצד שער וכללי המשפט, כי לפי הדין היה חייב במלקות, ומכל מקום כיון שהיה יתום חסתי עליו ולא הענשתיו.
(כב) ואם הייתי עושה כן, להכות את היתום, אני קוצב את דיני ועונשי על כך, כי כְּתֵפִי מִשִּׁכְמָה – ממקום חיבורה לשכם תִפּוֹל, וְאֶזְרֹעִי – הזרוע, שלמטה מהכתף, מִקָּנָה תִשָּׁבֵר – תישבר ממקום הקנה, שהוא למטה מהזרוע [בין המרפק לכף היד].
(כג) והטעם שלא עשיתי כן, להכות את היתום, כִּי פַחַד אֵלַי אֵיד אֵל – כי פחדתי מה', שלא יעניש אותי על כך, ויביא עלי איד ושבר מחמת כן, אך גם ללא יראת העונש לא הייתי עושה כן, וּמִשְּׂאֵתוֹ – ומחמת יראת הרוממות שיש לי מה', הצופה ורואה את כל מעשי, לֹא אוּכָל לעשות כן.
