טז אִם־אֶ֭מְנַע מֵחֵ֣פֶץ דַּלִּ֑ים וְעֵינֵ֖י אַלְמָנָ֣ה אֲכַלֶּֽה׃ יז וְאֹכַ֣ל פִּתִּ֣י לְבַדִּ֑י וְלֹֽא־אָכַ֖ל יָת֣וֹם מִמֶּֽנָּה׃ יח כִּ֣י מִ֭נְּעוּרַי גְּדֵלַ֣נִי כְאָ֑ב וּמִבֶּ֖טֶן אִמִּ֣י אַנְחֶֽנָּה׃
֍ ֍ ֍
(טז) אִם אֶמְנַע מֵחֵפֶץ דַּלִּים – אם מנעתי מלתת לעניים ודלים את כל חפצם, וְעֵינֵי אַלְמָנָה אֲכַלֶּה – או אם אכלה את עיני האלמנה המצפה לעזרתי.
(יז) וְאֹכַל פִּתִּי לְבַדִּי – או אם אכלתי את לחמי לבדי, וְלֹא אָכַל יָתוֹם מִמֶּנָּה, אם הייתי עושה אחד מכל הדברים הללו, לא הייתי יכול לטעון טענותי לפני ה', כי היה ה' משיב לי שגם אני נהגתי כך עם האנשים הפחותים ממני.
(יח) כִּי מִנְּעוּרַי גְּדֵלַנִי כְאָב – כי הייתי יתום מאבי, וה' גידל אותי כמו אב, וישאל אותי ה' מדוע לא סייעתי ליתומים כמו שהוא סייע לי, וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶנָּה – כאשר אימי נשארה אלמנה, אני הנחיתי אותה מנעורי, על ידי עזרת ה' שגידלני כאב, ואם כן איך אני אמנע מלסייע ליתומים ולאלמנות, ואשכח את הטובות שעשה ה' לי ולאימי.
