לח אִם־עָ֭לַי אַדְמָתִ֣י תִזְעָ֑ק וְ֝יַ֗חַד תְּלָמֶ֥יהָ יִבְכָּיֽוּן׃ לט אִם־כֹּ֭חָהּ אָכַ֣לְתִּי בְלִי־כָ֑סֶף וְנֶ֖פֶשׁ בְּעָלֶ֣יהָ הִפָּֽחְתִּי׃ מ תַּ֤חַת חִטָּ֨ה ׀ יֵ֥צֵא ח֗וֹחַ וְתַֽחַת־שְׂעֹרָ֥ה בָאְשָׁ֑ה תַּ֗֝מּוּ דִּבְרֵ֥י אִיּֽוֹב׃
֍ ֍ ֍
(לח) מסיים איוב את דבריו ואומר, אִם עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק – האם אדמתי הזועקת על כך שהיא שוממה, וכי תזעק עלי, וְיַחַד תְּלָמֶיהָ יִבְכָּיוּן – והאם תלמי האדמה בוכים בגללי, והרי לא חטאי הם שגרמו לכך.
(לט) אִם כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְלִי כָסֶף – ואם אכן הייתי גוזל את השדה מבעליה בלי לשלם לו, וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי – וגרמתי מפח נפש לבעליה.
(מ) אז הייתי אכן ראוי לעונש זה, שתַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ [-מין קוץ], וְתַחַת שְׂעֹרָה תצמח בָאְשָׁה, שהוא מין הדומה לשעורה אך גרוע ממנה. אמנם כיון שלא חטאתי כלל, ואת כל שדותי קניתי בכסף מלא, לא הייתי ראוי לעונש זה. ובכך תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב, במה שהשיב לשלשת רעיו.
