אָמַר רַב הוּנָא, חָצֵר של כמה שותפים, שנפתחים אליה כמה בתים, לְפִי פְּתָחֶיהָ מִתְחַלֶּקֶת, כלומר, מחלקים את כל החצר לפי מספר הפתחים שיש בה, ואפילו אם יש לבית אחד כמה פתחים מקבל בעל אותו בית חלק גדול יותר בחצר, וכגון אב שחילק את נכסיו לבניו, ונתן לאחד בית עם פתח אחד לחצר, ולשני בית עם שני פתחים, ובאים לחלוק בחצר, בעל הפתח האחד נוטל שליש מהחצר, ובעל שני הפתחים נוטל שני שליש. וְרַב חִסְדָּא אָמַר, נוֹתֵן לְכָל פֶּתַח וּפֶתַח אַרְבַּע אַמּוֹת, וכפי שהתבאר לעיל, שארבע אמות שלפני הפתח משמשים את הפתח עצמו, לכניסה ופריקת משאות וכדומה, וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.
מביאה הגמרא ראיה מברייתא לנידון זה: תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ – שנינו בברייתא כדבריו דְּרַב חִסְדָּא, פְּתָחִים שֶׁבֶּחָצֵר, יֵשׁ לָהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, הָיָה לָזֶה פֶּתַח אֶחָד וְלָזֶה שְׁנֵי פְּתָחִים, זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּתַח אֶחָד נוֹטֵל אַרְבַּע אַמּוֹת, וְזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְּתָחִים נוֹטֵל שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, וְהַשְּׁאָר יַחֲלוֹקוּ בְּשָׁוֶה. הָיָה לוֹ פֶּתַח אֶחָד רָחָב שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, נוֹטֵל שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת כְּנֶגֶד אורך הַפֶּתַח, בְּרֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת בֶּחָצֵר.
ומבאר הרי"ף, וְהַנֵּי – ואותם אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת דְּקָאַמְרִינָן שיש צורך שיהיה לכל אחד מהם, היינו אַרְבַּע אַמּוֹת לרוחב עַל שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לאורך דַּוְקָא, וְלֹא סַגְיָא בְּבָצִיר – ואין די בכך שיהיה חלקו פחות מֵרוחב אַרְבַּע אַמּוֹת, וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא עֶשֶׂר אַמִּין בְּאוּרְכָּא – ואפילו אם יש לו חלק באורך עשר אמות, אִי לֵיכָּא בְּפוּתְיָא – אם אין ברוחבו אַרְבַּע אַמּוֹת, לֵית בָּהּ [-אין בחצר כזו] דִּין חֲלֻקָּה, הגם שזהו חלק גדול יותר משמונה אמות על ארבע אמות, דְּמכל מקום כֵיוָן דְּלֵית בָּהּ – כיון שאין בחלקו רוחב של אַרְבַּע אַמּוֹת, לֹא חַזְיָא לְתַשְׁמִישְׁתָּא – אין חצר כזו, שהיא ארוכה וצרה, ראויה לשימוש של חצר, ואין אחד מהם יכול לכוף את חבירו לחלו בחצר שכזו.
אָמַר אֲמֵימַר, הַאי חֲפִירָה דְּסוּפְלֵי – שותף שיש לו בחצר חפירה של גרעיני תמרים, למאכל בהמה, יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ, כדי שמכל צד שיגיע יוכל לפרוק את משאו לאותה חפירה, ולא יצטרך לטרוח לסובבה לצד אחר. וְלֹא אֲמָרָן – ולא נאמר דין זה, שיש לו ארבע אמות לכל צד, אֶלָּא באופן דְּלֹא יִיחֵד לֵיהּ פִּיתְחָא – שלא ייחד לחפירה זו פתח מיוחד, אֲבָל אם יִיחֵד לֵיהּ פִּיתְחָא, ובין כך צריך הוא לסובב את החפירה עד שיגיע עם משאו לאותו פתח, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת לִפְנֵי פִּתְחוֹ בִּלְבַד.
אָמַר רַב הוּנָא, אַכְסַדְרָה, כמין פרוזדור שדרכו מגיע האדם מהחצר לפתח הבית, אֵין לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת לפניה, טַעֲמָא מַאי – שהרי מה הטעם שזקוק האדם לארבע אמות לפני פתחו, מִשּׁוּם פֵּרוּק מַשָּׂאוֹ – כדי שיוכל להכניס לשם את בהמתו ולפרוק שם את משאו, ואילו הָכָא – כאן, באופן זה, שיש לו אכסדרה המובילה אל ביתו, אֶפְשָׁר דְּעַיֵּיל לְגַוָּאֵי וּמְפָרֵיק – יכול הוא להכנס עם בהמתו ומשאו לתוך אותה אכסדרה [שהרי היא עצמה רחבה ארבע אמות], ומפרק את משאו סמוך לביתו, ששם יש לו ארבע אמות לפני פתח הבית.
מוֹתִיב – הקשה על כך רַב שֵׁשֶׁת, שנינו בברייתא, אֶחָד [-בין] שַׁעֲרֵי בָּתִּים, וְאֶחָד שַׁעֲרֵי אַכְסַדְרָאוֹת, יֵשׁ לָהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת, הרי שאף לפני הכניסה לאכסדרה יש לאדם ארבע אמות, ושלא כדברי רב הונא. מתרצת הגמרא, כִּי תַּנְיָא הַהִיא מה ששנינו בברייתא זו, שאף לפני הכניסה לאכסדרה יש לו ארבע אמות, היינו בְּאַכְסַדְרָה רוֹמִיתָא – באכסדרה שיש לה דפנות, ומתוך כך בני החצר מניחים שם את כליהם, דְּלֹא אֶפְשָׁר לְמֵיעַל לְגַוָּאֵי וּמְפָרֵיק – ומחמת כן אינו יכול להכנס עם בהמתו לתוך האכסדרה ולפרוק את משאו סמוך לביתו, ולכן יש לו ארבע אמות סמוך לפתח האכסדרה, כדי שיוכל לפרוק שם את משאו, ולהוליכו לתוך ביתו.
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, בֵּית שַׁעַר – חדר קטן שלפני הבית עצמו, אַכְסַדְרָה, וּמִרְפֶּסֶת – כמין פרוזדור ארוך שיש בקומה העליונה, ועולים אליו מסולם המוצב על האדמה, ודרכו נכנסים לכל פתחי הבתים שבקומה העליונה, יֵשׁ לָהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת. הָיוּ בקומה העליונה חֲמִשָּׁה בָּתִּים של חמשה בני אדם, הפְּתוּחִים לַמִּרְפֶּסֶת, אֵין לָהֶן – לכולם יחד אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת למרגלות הסולם העולה לקומה העליונה, כיון שעד שם ניתן להביא את הבהמה ולפרוק את המשא, ולא יותר.
