ג אֱל֨וֹהַּ֙ מִתֵּימָ֣ן יָב֔וֹא וְקָד֥וֹשׁ מֵֽהַר־פָּארָ֖ן סֶ֑לָה כִּסָּ֤ה שָׁמַ֨יִם֙ הוֹד֔וֹ וּתְהִלָּת֖וֹ מָֽלְאָ֥ה הָאָֽרֶץ׃ ד וְנֹ֨גַהּ֙ כָּא֣וֹר תִּֽהְיֶ֔ה קַרְנַ֥יִם מִיָּד֖וֹ ל֑וֹ וְשָׁ֖ם חֶבְי֥וֹן עֻזֹּֽה׃ ה לְפָנָ֖יו יֵ֣לֶךְ דָּ֑בֶר וְיֵצֵ֥א רֶ֖שֶׁף לְרַגְלָֽיו׃
֍ ֍ ֍
(ג) והשגחה פרטית זו תהיה חופפת עליהם עד עת הגאולה, כאשר אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא – יבוא ה' מארץ אדום [וזהו רמז לדת הנוצרים, שסילפו ועיוותו את האלוהות, לייחס לה דברים שאינם ראויים, ולכן יבוא אליהם ה' כ'אלוה', להתווכח עמם על ענין האלוהות], וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן – ויופיע ה' מארץ ישמעאל אשר במדבר פארן [וזהו רמז לדת הישמעאלים, שאינם מכחישים ומסלפים את ענין האלוהות עצמה], ועד אותו זמן תשגיח על ישראל ותנהיגם בהשגחה פרטית, סֶלָה [-מילה זו מלמדת על סיום ענין], ובזה כילה את בקשתו על השגחת ה' על ישראל בשנות גלותם. ועתה מפרש יותר את הענינים שרמז עליהם בתחילת תפילתו, וכנגד מה שביקש שגם בעת שאין ה' עושה לישראל ניסים גלויים, מכל מקום ינהיגם בהשגחה פרטית המוסווית בדרכי הטבע, אומר, בעת אשר כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ – השמים ומערכת הטבע מכסים בהנהגתם התמידית את הוד ה', כי אין השגחתו נראית בגלוי, ואף על פי כן וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ, כי יתחילו העמים להכיר את ה' ולהללו, וידעו כי הוא המנהיג את הכל, ואף את מערכת הטבע.
(ד) וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה, כלומר, גם ה'נוגה', שהוא השתקפות האור על דבר אחר, וכפי שאור השמש משתקף בירח, יהיה כמו ה'אור' עצמו, וזהו משל לכך שאף שהנהגת ה' לא תיראה בצורה ישירה בהנהגת העולם, אלא תשתקף דרך ההנהגה הטבעית, מכל מקום יכירו הכל שזו הנהגת ה', כאילו ראו זאת בעצמם בגלוי, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ – ויד ה' תאיר בקרני אור את הנוגה, עד שגם הוא יאיר באור גדול, וכך יאיר ה' את ההנהגה הנסתרת באור גדול, עד שיכירו הכל בהשגחת ה', וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה – ואף שיהא ה' כביכול חבוי ונסתר בהנהגתו, הרי הוא חי וקיים שם, והשגחתו ניכרת על הארץ.
(ה) לְפָנָיו – לפני עוז ה' החבוי יֵלֶךְ דָּבֶר, להמית את הרשעים בדרך הנראית טבעית, וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו – בסיבתו ומחמתו יצאו זיקי אש רוחניים, שהם הגורמים ומסבבים את הדבר הטבעי, לכלות את אויביו.
