יג) הלחם המורם מן התודה, ספק תרומה הוא, לפיכך אין חייבין עליו [-על אכילתו] מיתה וחומש כפי שחייבים על אכילת תרומה, ואינו מדמע – אוסר בתערובתו כתרומה [לענין מה שהחמירו חכמים בתערובת תרומה, אך בתערובת האסורה מן התורה, יש להחמיר ולהחשיבו כתרומה, ככל ספק דאורייתא].
יד) היה בעל קרבן התודה כהן, הרי שאר הלחם נאכל לבעלים, כתודת ישראל, שאין הלחם הבא עם התודה או עם איל נזיר קרוי 'מנחה' [ולכן אין דינו כדין 'מנחת כהן', שכולה כליל לה'].