שבת
ה' תמוז התשפ"ו
שבת
ה' תמוז התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק א, שיעור 27

גָּרְסִינָן – למדנו בְּמסכת סֻכָּה (ג.), בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, פָּטוּר מִן הַמְּזוּזָה, כיון שאין זה נחשב 'בית', ולגבי מזוזה נאמר (דברים יא כ) 'וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ', וּמִן הַמַּעֲקֶה, כיון שגם לגבי מעקה נאמר (דברים כב ח) 'כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ', וְאֵין הָאַחִים וְהַשֻּׁתָּפִים חוֹלְקִים בּוֹ, דְּלֹא חֲזִי לְדִירָה – כיון שחלק של פחות מארבע אמות אינו ראוי לדירה, ומבואר בגמרא (סוכה ג:) שאין הכוונה לחלוקה של הבית עצמו, אלא שאם חולקים את החצר, ונותנים לכל בית ארבע אמות לפני פתחו, הרי שבית זה שאין בו ארבע אמות אין לו ארבע אמות לפני הפתח, כיון שאינו ראוי לדירה ואין מכניסים לתוכו משאות, אינו צריך ארבע אמות לפני פתחו.

בַּיִת, שחֶצְיוֹ מְקֹרֶה וְחֶצְיוֹ אֵינוֹ מְקֹרֶה, אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת לפני הפתח, וַאֲפִלּוּ קֵרוּיוֹ לְבַּר – ואפילו אם החצי המקורה הוא קרוב לחצר, מכל מקום יכול הוא להכנס דרך החלק המקורה אל החלק שאינו מקורה, ולפרוק שם את משאו, כיון שבחלק שאינו מקורה אין דרך להניח כלים, וגם האור שולט שם אפילו בלילה, ונח לפרוק שם משאות, וְלֹא מִיבַּעְיָא קֵרוּיוֹ מִלְּגָיו – ואין צורך לומר שאין לו ארבע אמות באופן שהחצי המקורה הוא בחלק הפנימי של הבית, דְּעַיֵּיל מִלְּגַוָּאֵי וּמְפָרֵיק – שהרי באופן זה יכול הוא להכנס עם בהמתו ומשאו מיד לתוך החלק שאינו מקורה, ולפרוק שם את משאו.

בָּעֵי מִינֵּיהּ רַב הוּנָא מֵרַבִּי אַמִּי – שאל רב הונא את רבי אמי שאלה זו, אֶחָד מִבְּנֵי המָבוֹי, שהיתה חצירו פתוחה למבוי [-כמין רחוב קטן], שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַחֲזִיר פִּתְחוֹ לְמָבוֹי אַחֵר – הרוצה לסגור את פתח חצירו הפונה למבוי זה, ולפתוח פתח אחר בצד אחר של חצירו, הפונה למבוי אחר, האם בְּנֵי המָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו – רשאים למנוע ממנו לעשות זאת, אוֹ שאֵין מְעַכְּבִין עָלָיו. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רבי אמי, בְּנֵי המָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו שלא יעשה כן [ולהלן יבואר הטעם, כיון שאנשי המבוי האחר יעברו דרך חצירו אל מבוי זה].

הוסיף רב הונא ושאל את רבי אמי, אַכְסַנְיָא – חיילי המלך הבאים לעיר, ומוטל על בני העיר לאכסנם בבתיהם, האם לְפִי בְּנֵי אָדָם מִתְחַלֶּקֶת, שכל אדם מיושבי העיר צריך לקבל לביתו את אותו מספר של חיילים, בין אם יש לו בית אחד ובין אם יש לו כמה בתים, אוֹ שלְפִי פְּתָחִים מִתְחַלֶּקֶת, שמחלקים את חיילי המלך לפי מספר הבתים שבעיר, ומי שיש לו כמה בתים צריך לאכסן בהם יותר חיילים. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רבי אמי, אַכְסַנְיָא לְפִי בְּנֵי אָדָם מִתְחַלֶּקֶת, ולא לפי מספר הבתים. מסייעת לכך הגמרא, תַּנְיָא נַמִּי הָכִי – שנינו כן אף בברייתא, זֶבֶל שֶּׁבֶּחָצֵר, מִתְחַלֶּקֶת לְפִי פְּתָחִים. וְאַכְסַנְיָא, לְפִי בְּנֵי אָדָם מִתְחַלֶּקֶת, ויֵשׁ שֶׁפֵּרְשׁוּ, שכל הברייתא עוסקת בחלוקת הזבל, שהזבל שבחצר הבא מבני החצר, מתחלק ביניהם לצורך זיבול השדות לפי פתחי הבתים, כיון שדרך הפתחים משליכים את הזבל עד שנעשית אשפה בחצר, וכשבאים לחלוק בה חולקים לפי פתחים, ועל כך המשיכה הברייתא ואמרה שהזֶבֶל שֶׁל אַכְסַנְיָא, והיינו הזבל של בהמותיהם של האורחים המתאכסנים באותה חצר, וְגוּלְפָא – וקנקני חרס, וְשִׁדְרַיָּא – ושמרי יין, שֶׁדֶּרֶךְ הָאַכְסְנָאִים לְהַנִּיחָם – להשאירם בבתים שהתאכסנו בהם, חוֹלְקִים אוֹתָם בַּעֲלֵי הָאַכְסְנְיָא לְפִי מספר בְּנֵי האָדָם שבחצר, ולא לפי הבתים, וְיֵשׁ שֶׁפֵּרְשׁוּ שאַכְסַנְיָא זוֹ הִיא אַכְסַנְיָא שֶׁל מֶלֶךְ אוֹ שֶׁל עֲבָדָיו, שצריכים בני העיר לאכסן אותם בבתיהם, כְּשֶׁגּוֹבִים אוֹתָהּ, לקבוע כמה חיילים יתאכסנו בביתו של כל אחד, לְפִי מספר בְּנֵי אָדָם [גּוֹבִים אוֹתָהּ], וְלֹא לְפִי פְּתָחִים, ועל כל פנים, גם לפי הפירוש הראשון וגם לפי הפירוש השני מוכח שאכסניא מתחלקת לפי בני אדם, ולא לפי פתחים, וכדברי רבי אמי.

מבאר הרי"ף את הדין האמור לעיל, לגבי אחד מבני המבוי שרוצה לסתום את פתחו שבמבוי זה, ולפתוח פתח למבוי אחר, הַאי דְּאַמְרִינָן – מה שאמרנו לעיל בדין זה, שבְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו, הַנֵּי מִילֵּי – דין זה הוא רק במָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ – אינו פתוח לשני הצדדים, ואין עוברים בו אלא בני החצרות הפתוחים למבוי זה, ובאופן זה יכולים הם למנוע מאחד מהם לפתוח את ביתו למבוי נוסף, מִפְּנֵי שֶׁמַּרְבֶּה עֲלֵיהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ, כי מתוך כך שחצרו פתוחה לשני מבואות, יבואו בני המבוי האחר לקצר את דרכם ולעבור מחצרו אל המבוי שלהם, ויתרבו העוברים ושבים במבוי, אֲבָל מָבוֹי מְפוּלָּשׁ, הפתוח משני צדדים לרשות הרבים, אֵין מְעַכְּבִין עָלָיו, כיון דְּבין כך הֲוָה לֵיהּ רְשׁוּת הָרַבִּים, שהרי גם ללא מעשיו עוברים שם בני רשות הרבים, ואין בני המבוי יכולים למנוע ממנו מלפתוח פתח נוסף למבוי אחר.

https://2halachot.org/halacha/שיעור-118-מסכת-כתובות-פרק-עשירי