יד) טעה באמצע הפרק, ואינו יודע להיכן פסק, חוזר לראש הפרק. היה קורא ו'כתבתם', ואינו יודע אם הוא ב'וכתבתם' של שמע או ב'וכתבתם' שבוהיה אם שמוע, חוזר לוכתבתם של שמע. ואם נסתפק לו אחר שקרא 'למען ירבו ימיכם', וחושש שמא דילג ולא קרא 'והיה אם שמוע', אינו חוזר, כיון שיכול לסמוך על כך שעל הרגל לשונו הוא הולך, ומסתבר שקרא כראוי:
טו) היה קורא קריאת שמע, ופגע [-ופגש] בבני אדם אחרים, או פגעו בו אחרים, אם היה בין פרק לפרק, פוסק ומתחיל ושואל שלום מי שהוא חייב בכבודו, כגון שפגע באביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ומשיב שלום לכל אדם שנתן לו שלום:
טז) היה קורא באמצע הפרשה, אינו פוסק ומתחיל לשאול אלא בשלום מי שהוא מתיירא ממנו, כגון מלך, או אנס [-שודד] וכיוצא בהן, אבל מי שהוא חייב בכבודו, כגון אביו או רבו, רק אם הוא נתן לו שלום תחלה, פוסק ומשיב לו שלום:
יז) ואלו הן בין הפרקים, שהתבאר דינם בהלכה ט"ו, בין ברכה ראשונה מברכות קריאת שמע לברכה שנייה, בין ברכה שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין הפרקים האלו שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. אבל בין פרשת 'ויאמר' ל'אמת ויציב' הרי זה כאמצע הפרק, ולא יפסיק אלא לשאול שלום מפני היראה, ולהשיב שלום מפני הכבוד:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
