יז כִּֽי־תְאֵנָ֣ה לֹֽא־תִפְרָ֗ח וְאֵ֤ין יְבוּל֙ בַּגְּפָנִ֔ים כִּחֵשׁ֙ מַֽעֲשֵׂה־זַ֔יִת וּשְׁדֵמ֖וֹת לֹא־עָ֣שָׂה אֹ֑כֶל גָּזַ֤ר מִמִּכְלָה֙ צֹ֔אן וְאֵ֥ין בָּקָ֖ר בָּֽרְפָתִֽים׃ יח וַֽאֲנִ֖י בַּֽיהוָ֣ה אֶעְל֑וֹזָה אָגִ֖ילָה בֵּֽאלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃ יט יְהוִ֤ה אֲדֹנָי֙ חֵילִ֔י וַיָּ֤שֶׂם רַגְלַי֙ כָּֽאַיָּל֔וֹת וְעַ֥ל בָּֽמוֹתַ֖י יַדְרִכֵ֑נִי לַמְנַצֵּ֖חַ בִּנְגִֽינוֹתָֽי׃
֍ ֍ ֍
(יז) וממשיך ומפרט את קול האומה האומרת את סימני הגאולה, בזמן שיראו את העולם שמם, כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח, וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים, כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת, וּשְׁדֵמוֹת [-ושדות התבואה] לֹא עָשָׂה אֹכֶל, גָּזַר מִמִּכְלָה [-נגזרו ונגמרו מהמכלאות] הצֹאן, וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים, באותו זמן שבעלי החיים והצמחים יכלו מן הארץ, יאמרו ישראל שזהו הסימן לכך שהגאולה קרובה.
(יח) וַאֲנִי באותו זמן בַּה' אֶעְלוֹזָה, כי אז יעורר ה' את כוחו הגדול לגאול את ישראל, אָגִילָה [-אשמח שמחה מחודשת] בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי – בכך שה' מראה לכולם שהוא האלוקים המושיע אותי בהשגחה פרטית לטובה.
(יט) ה' אֲדֹנָי הוא חֵילִי – כוחי וחוזקי, וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת לרוץ במהירות לארץ ישראל, וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי – יוביל אותי לדרוך על ה'במה', שהם ירושלים וארץ ישראל הגבוהים מכל העולם, לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי – שם אנגן לפניו שירות ותשבחות בבית המקדש.
