הלכות סוחט בשבת [שנה ב, יתרו, טז]

טז. פרי שקורין בערבי משמיש, שנתייבשו הרבה, דרכם לשרותם במים ומשפשפים אותם בידים זב"ז, עד שנמחים לגמרי ויהיו מים ולא ישארו אלא הגרעינים בלבד, העליתי בסה"ק מקבציאל בס"ד דליכא בזה משום ממחק, דהא כתב רמ"א בסי' שכ"א סעיף י"ט מותר לחלוק האוכל בשבת ולא הוי בזה ממחק, הואיל ואפשר לאכלו בלא זה וכו' ע"ש, וזה המשמיש היבש אחר שנשרו אפשר לאכלו בלא זה, וגם מצד המחייה שממחה אותו בידים בזה השפשוף וחיכוך שמחככו, אין חשש, וכמ"ש לעיל גבי סוכר. אמנם מצד השריה אם הם יבשים הרבה שא"א לאכלם בלא שריה, יש לפקפק בזה ממ"ש רמ"א ז"ל בהגה"ה סי' שי"ח סעיף ד', כל דבר קשה שאינו ראוי לאכלו כלל בלא שריה, אסור לשרותו בשבת דהוי גמר מלאכה ע"ש, וכתב בחיי אדם כלל ך' סעיף וא"ו דאפילו אם שורה אותו בצונן חייב, ועיין בנשמת אדם אות ה', ועיין להרב חס"ל בסי' של"ו אות ט' שכתב פירות היבשים יש אוסרים לרשותם בשבת, וטוב לשרותם מערב שבת ע"ש, על כן צריך להזהירם פה עירנו שלא ישרו מזה המין שקורין משמי"ש, אם הם יבשים הרבה שאין ראויים לאכול קודם שריה כלל: בן איש חי שנה שניה פרשת יתרו