ז) אבל קרבן התודה, אף על פי שהיא קדשים קלים, אינה נאכלת אלא ביום הזביחה עם הלילה שאחריו, שנאמר בה 'ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר'. וכן איל נזיר, והלחם הבא עמהן וכיוצא בהן, בין חלק הכהנים בין חלק הבעלים, והוא הדין לחטאת ולאשם ולשלמי צבור ולשירי מנחות, שהכל נאכל ליום ולילה, שנאמר 'ביום קרבנו יאכל', כל הקרבנות במשמע, חוץ מן השלמים שפירש בהן הכתוב, שנאכלים לשני ימים ולילה אחד, וכן הדין בבכור ומעשר הדומים לה.
ח) כל אלו הנאכלין ליום ולילה, דין תורה שהן נאכלין עד שיעלה עמוד השחר. ואמנם כדי להרחיק את האדם מן העבירה, שלא ידחה את האכילה לסוף הלילה ובסוף לא יאכל, אמרו חכמים שאין נאכלין אלא עד חצות הלילה.
