ט) כל הקרבנות, בין קדשי קדשים בין קדשים קלים, אין אוכלין אותם אלא הטהורים בלבד, המולין [-המהולים]. אפילו העריב שמשו ולא הביא כפרתו, אינו נחשב כטהור גמור, ואינו אוכל בקדשים. והטומטום [שאין ידוע אם הוא זכר או נקבה], אסור לאכול בקדשים, לפי שהוא ספק ערל. אבל האנדרוגינוס [שיש לו סימני זכר וסימני נקבה, והוא מהול], יראה לי שאוכל בקדשים קלים.
י) ומותר לאכול את הקדשים בכל מאכל. אפילו הכהנים מותרין לאכול חלקם בין מקדשים קלים בין מקדשי קדשים בכל מאכל, ולשנות באכילתן, ולאוכלם צלויים, שלוקים ומבושלים, ולתת לתוכן תבלין של חולין, אבל לא תבלין של תרומה, כדי שלא יביאו את התרומה לידי פיסול. והעצמות הנשארות מותרות לכל דבר, ועושה אדם מהם כל כלים שירצה.
