יז) וכשם שהוא אסור לקרוא כנגד ערות אחרים, כך הוא אסור לקרות כנגד ערותו, ולכן לא יקרא כשהוא ערום, עד שיכסה ערותו. היתה חגורה של בגד או עור או שק על מתניו, אף על פי ששאר גופו ערום, מותר לו לקרות קריאת שמע, והוא [-ובתנאי] שלא יהיה עקבו נוגע בערותו. היה ישן מכוסה בטליתו, והיה ערום, חוצץ בטליתו מתחת לבו, כדי שלא יהיה ליבו 'רואה' את ערוותו, וקורא. אבל לא יחוץ מתחת לצוארו, מעל ליבו, ויקרא, מפני שלבו רואה את הערוה, ונמצא כמי שקורא בלא חגורה:
יח) שנים שהיו ישנים ללא בגדים מכוסים בטלית אחת, כל אחד מהן אסור לקרות, אף על פי שיכסה מתחת לבו, עד שתהא טלית מפסקת ביניהן, עד שלא יגע בשר זה בבשר זה ממתניו ולמטה. ואם היה ישן עם אשתו או בניו ובני ביתו הקטנים, כיון שהוא רגיל בהם הרי גופן כגופו, ואינו מרגיש מהן, לפיכך אף על פי שבשרו נוגע בהם, מחזיר פניו לצד שני, וחוצץ מתחת לבו, וקורא:
יט) עד אימתי הם – בני ביתו נחשבים 'קטנים' לענין זה, עד שיהא הזכר בן שתים עשרה שנה ויום אחד, והנקבה בת אחת עשרה שנה ויום אחד, והוא [-ובתנאי] שיהא תבניתם כתבנית גדולים, 'שדים נכונו ושערך צמח', ואחר כך – אחרי שהגיעו לגיל זה, וגם התבגרו בגופם, לא יקרא עד שתפסיק טלית ביניהן. אבל אם עדיין לא היו 'שדים נכונו ושערך צמח', קורא עמהן בקירוב בשר, ואינו צריך הפסק, עד שיהיה הזכר בן י"ג שנה ויום אחד, והנקבה בת שתים עשרה שנה ויום אחד:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
